הכוונה לתכניות הרדיו שמעלות מאזינים לשידור.
שמתם לב איך לפעמים שדרני רדיו מפתחים שיחות נפש עם מאזינים? אפילו זהבי העצבני לפעמים מוצא המון עצבים אל מול מאזינים שממש אבל ממש מעצבנים אותו. לעומת זאת, יש מקרים שבהם הוא (ולא רק הוא, אבל הוא דוגמה טובה) מסיים שיחה אפילו בניתוק המאזין בפראות, כאילו כל הסובלנות שהייתה לו, נעלמה כלא הייתה ברגע.
שמתם לב אצל ורדה, איך לפעמים היא חותכת שיחה ב"אני לא יודעת/יכולה לפתור בעיה כזו בטלפון" ולפעמים היא פשוט מפליגה בהסברים מסביב לבעיה למרות שאמרה שהיא לא ממש יודעת ולא ממש בטוחה (כאילו בכח מנסה להבין את המאזין/ה שמולה).
דברים דומים יצא לי לשמוע גם אצל מנחי תכניות רדיו אחרים.
אז מה עומד מאחורי הקיצוניות הזו? זה מאוד פשוט: מאזינים אחרים. כאשר אין מאזינים שמחכים בתור, לשדרן יש את כל הסבלנות והעצבים שבעולם אל מול המאזינים שלפעמים נראה שכל מטרתם היא להפריע לשידור (מבחינת השדרנים). כאשר יש מאזינים שמחכים בתור, פתאום כולם קצרי רוח וכבר רוצים לסיים את השיחה, ואם זה אומר שהמאזין הנוכחי לא ממש יקבל פיתרון אפילו מינימלי או אולי יקבל ניתוק בפרצוף, אז מה? הרי יש להם מאזין שכבר מחכה לעלות לשידור. בנוסף, יש את שיטת הפקסים, כאשר אין להם ברירה אלא לסיים שיחה וגם אין מאזין שמחכה.
נקודה נוספת היא העובדה שלא כל המאזינים שאתם שומעים, הם אמיתיים. כלומר הם אנשים אמיתיים אבל הנושא שהם מעלים, קצת פחות. לפעמים זה סוג של פירסום סמוי, לפעמים סתם נושא רלוונטי לתקופה שרוצים לדבר עליו. היה מקרה של אישה שעלתה לשידור והתלוננה על בן הזוג שלה בטענה שהוא שוב ושוב נכנס לאתרי הכרויות, כאשר שוב ושוב היא אמרה את שם האתר עצמו. מדובר בתוכנית ששודרה בשעת לילה מאוחרת. מיותר לומר שהיה מדובר באייטם פירסומי בדמות ה"מאזינה".
שמתם לב איך לפעמים שדרני רדיו מפתחים שיחות נפש עם מאזינים? אפילו זהבי העצבני לפעמים מוצא המון עצבים אל מול מאזינים שממש אבל ממש מעצבנים אותו. לעומת זאת, יש מקרים שבהם הוא (ולא רק הוא, אבל הוא דוגמה טובה) מסיים שיחה אפילו בניתוק המאזין בפראות, כאילו כל הסובלנות שהייתה לו, נעלמה כלא הייתה ברגע.
שמתם לב אצל ורדה, איך לפעמים היא חותכת שיחה ב"אני לא יודעת/יכולה לפתור בעיה כזו בטלפון" ולפעמים היא פשוט מפליגה בהסברים מסביב לבעיה למרות שאמרה שהיא לא ממש יודעת ולא ממש בטוחה (כאילו בכח מנסה להבין את המאזין/ה שמולה).
דברים דומים יצא לי לשמוע גם אצל מנחי תכניות רדיו אחרים.
אז מה עומד מאחורי הקיצוניות הזו? זה מאוד פשוט: מאזינים אחרים. כאשר אין מאזינים שמחכים בתור, לשדרן יש את כל הסבלנות והעצבים שבעולם אל מול המאזינים שלפעמים נראה שכל מטרתם היא להפריע לשידור (מבחינת השדרנים). כאשר יש מאזינים שמחכים בתור, פתאום כולם קצרי רוח וכבר רוצים לסיים את השיחה, ואם זה אומר שהמאזין הנוכחי לא ממש יקבל פיתרון אפילו מינימלי או אולי יקבל ניתוק בפרצוף, אז מה? הרי יש להם מאזין שכבר מחכה לעלות לשידור. בנוסף, יש את שיטת הפקסים, כאשר אין להם ברירה אלא לסיים שיחה וגם אין מאזין שמחכה.
נקודה נוספת היא העובדה שלא כל המאזינים שאתם שומעים, הם אמיתיים. כלומר הם אנשים אמיתיים אבל הנושא שהם מעלים, קצת פחות. לפעמים זה סוג של פירסום סמוי, לפעמים סתם נושא רלוונטי לתקופה שרוצים לדבר עליו. היה מקרה של אישה שעלתה לשידור והתלוננה על בן הזוג שלה בטענה שהוא שוב ושוב נכנס לאתרי הכרויות, כאשר שוב ושוב היא אמרה את שם האתר עצמו. מדובר בתוכנית ששודרה בשעת לילה מאוחרת. מיותר לומר שהיה מדובר באייטם פירסומי בדמות ה"מאזינה".
שימו לב לדברים האלה בפעם הבאה שיוצא לכם לשמוע תוכנית כזו.
אני אקח לתשומת ליבי בתור חובבת מושבעת של התוכנית של ורדה :)
השבמחקחחח זה מזכיר לי שפעם עליתי לתכנית של זהבי עצבני..
השבמחקהייתי בת 20 בערך..
חחח זה היה מצחיק..
השאלה האם התוכנית "נמדדת" בכמות או באיכות המאזינים? לטענתך רק הכמות קובעת.
השבמחקלדעתי שדר (מראיין) טוב יודע להבין מתי הבנאדם הוא בלבלן שכל (ולא חסרים) ומתי דבריו מייצרים עניין למאזינים. זהבי עושה את זה בצורה יפה מאוד לדעתי.
יך התוכנית נמדדת, תלוי במי שאתה שואל. התחנה תגיד לך בכמות, המאזין הממוצע(?) יאמר לך באיכות.
מחקבמייצרים עניין למאזינים, תלוי באג'נדה של השדרן. זהבי מדגים את זה בצורה נפלאה. זה כמובן לא סותר את העובדה שיש המון בלבלני שכל