בהתחלה, כמו כל התחלה, הכל היה טוב.
לאנשים ניתנה זכות בחירה והזכות להיבחר וכך אכן היה. מי שחשב עצמו לראוי הציע את עצמו לבחירה וכל השאר בחרו באחד המועמדים שהציעו את עצמם. התקופה הייתה נינוחה והוכיחה לכולם שהדמוקרטיה היא העתיד.
מכיוון שבסופו של דבר כולנו בני אדם וידוע שעם הכח באה השררה, היה ברור שיימצא האדם שיבצע את המעידה הראשונה. בתחילה אנשים כאלה נענשו, הרי הם נבחרי העם ולא ייתכן שהם ישמשו כדוגמה רעה לציבור הרחב. עם הזמן, הם הבינו את החסרונות שלהם בתור בני אדם וככאלה, הם יבצעו מעידות מדי פעם, כי זה טיבם של בני האדם. כמו כן, התברר לאותם נבחרים שכחלק מעיסוקם כנבחרים, הם חייבים לעבור על החוק על מנת להשמיע את קולם, גם אם אין באמת סיבה טובה לכך. הם יכלו לחוקק חוקים חדשים ולשנות קיימים על מנת להתאים את המצב לצרכיהם ולצרכיו של כלל הציבור ובעיקר הציבור שבחר בהם אך במקום זאת הם העדיפו להגן על עצמם בלבד מפני מעידות נוספות שהיה ברור שיגיעו מתוך המחשבה שלא ייתכן שהיחס אליהם כנבחרים, יהיה כמו אל פשוטי העם. מנבחרים שחייבים לשמש דוגמה לאדם הפשוט, הם הפכו לאט לאט לנבחרים של האדם הפשוט. הם פשוט התבלבלו במשמעות המילה ”נבחרים“.
ישבו וחשבו הנבחרים והמציאו את החסינות. במקום לבדוק לגופו של עניין של כל עבירה על החוק שבוצעה על ידי הנבחרים, הוחלט לתת להם חסינות גורפת מפני כל עבירה. כאשר ראה זאת הציבור והבין שהוא לא חלק מהחגיגה, קמה קול צעקה שבעקבותיה הועלה רעיון הסרת החסינות, אבל רק במקרים מסויימים. וכך, במקום לבדוק לגופה של עבירה ולהחליט האם החסינות תקיפה לגביה, התהפכו היוצרות והחסינות הייתה מלאה אלא אם הוחלט אחרת. על מנת ללכת לקראת הציבור, הנבחרים הסכימו לעניין הסרת החסינות אבל הוסיפו שזה יהיה חייב להעשות על ידי הנבחרים עצמם בהצבעה דמוקרטית, הרי כבר הבנו שדמוקרטיה זה הדבר הכי טוב שיש. הציבור, שנכנס לפינה בנושא הזה, הסכים לעניין כי גם מבחינתם הדמוקרטיה הייתה חשובה.
רק לאחר זמן מה הבין הציבור שהוא נפל בפח אבל זה היה מאוחר מדי. עם הזמן, יותר ויותר אנשים נהנו מהחסינות כי מספר הנבחרים עלה ואיתו עלה מספר האנשים שקיבלו כר נרחב למעוד, עם הגנות. כתוצאה מהעניין הזה, הסרת החסינות הפכה להיות לא רלוונטית כי אף נבחר לא העז להצביע בעד הסרת חסינותו של נבחר אחר כי יבוא יום של הנבחר הזה למעוד וגם הוא ירצה לשמור על חסינותו.
כמובן שהריסת רעיון הדמוקרטיה השתכללה ככל שעבר הזמן ואנחנו מדברים על המון זמן מאז המצאת הדמוקרטיה. הדמוקרטיה כמו שאנחנו מכירים אותה היום, רחוקה שנות אור מהדמוקרטיה המקורית שהומצאה לפני המון שנים. כמו הרבה דברים אחרים בעולם הזה, בני האדם לקחו רעיון טוב ועם קצת יצירתיות, הצליחו להרוס כל חלקה טובה בו.
הבלוק אליס כתב כבר ב 1923: אם הירח והשמש היו בהישג ידו של האדם, הם היו נעלמים.
לאנשים ניתנה זכות בחירה והזכות להיבחר וכך אכן היה. מי שחשב עצמו לראוי הציע את עצמו לבחירה וכל השאר בחרו באחד המועמדים שהציעו את עצמם. התקופה הייתה נינוחה והוכיחה לכולם שהדמוקרטיה היא העתיד.
מכיוון שבסופו של דבר כולנו בני אדם וידוע שעם הכח באה השררה, היה ברור שיימצא האדם שיבצע את המעידה הראשונה. בתחילה אנשים כאלה נענשו, הרי הם נבחרי העם ולא ייתכן שהם ישמשו כדוגמה רעה לציבור הרחב. עם הזמן, הם הבינו את החסרונות שלהם בתור בני אדם וככאלה, הם יבצעו מעידות מדי פעם, כי זה טיבם של בני האדם. כמו כן, התברר לאותם נבחרים שכחלק מעיסוקם כנבחרים, הם חייבים לעבור על החוק על מנת להשמיע את קולם, גם אם אין באמת סיבה טובה לכך. הם יכלו לחוקק חוקים חדשים ולשנות קיימים על מנת להתאים את המצב לצרכיהם ולצרכיו של כלל הציבור ובעיקר הציבור שבחר בהם אך במקום זאת הם העדיפו להגן על עצמם בלבד מפני מעידות נוספות שהיה ברור שיגיעו מתוך המחשבה שלא ייתכן שהיחס אליהם כנבחרים, יהיה כמו אל פשוטי העם. מנבחרים שחייבים לשמש דוגמה לאדם הפשוט, הם הפכו לאט לאט לנבחרים של האדם הפשוט. הם פשוט התבלבלו במשמעות המילה ”נבחרים“.
ישבו וחשבו הנבחרים והמציאו את החסינות. במקום לבדוק לגופו של עניין של כל עבירה על החוק שבוצעה על ידי הנבחרים, הוחלט לתת להם חסינות גורפת מפני כל עבירה. כאשר ראה זאת הציבור והבין שהוא לא חלק מהחגיגה, קמה קול צעקה שבעקבותיה הועלה רעיון הסרת החסינות, אבל רק במקרים מסויימים. וכך, במקום לבדוק לגופה של עבירה ולהחליט האם החסינות תקיפה לגביה, התהפכו היוצרות והחסינות הייתה מלאה אלא אם הוחלט אחרת. על מנת ללכת לקראת הציבור, הנבחרים הסכימו לעניין הסרת החסינות אבל הוסיפו שזה יהיה חייב להעשות על ידי הנבחרים עצמם בהצבעה דמוקרטית, הרי כבר הבנו שדמוקרטיה זה הדבר הכי טוב שיש. הציבור, שנכנס לפינה בנושא הזה, הסכים לעניין כי גם מבחינתם הדמוקרטיה הייתה חשובה.
רק לאחר זמן מה הבין הציבור שהוא נפל בפח אבל זה היה מאוחר מדי. עם הזמן, יותר ויותר אנשים נהנו מהחסינות כי מספר הנבחרים עלה ואיתו עלה מספר האנשים שקיבלו כר נרחב למעוד, עם הגנות. כתוצאה מהעניין הזה, הסרת החסינות הפכה להיות לא רלוונטית כי אף נבחר לא העז להצביע בעד הסרת חסינותו של נבחר אחר כי יבוא יום של הנבחר הזה למעוד וגם הוא ירצה לשמור על חסינותו.
כמובן שהריסת רעיון הדמוקרטיה השתכללה ככל שעבר הזמן ואנחנו מדברים על המון זמן מאז המצאת הדמוקרטיה. הדמוקרטיה כמו שאנחנו מכירים אותה היום, רחוקה שנות אור מהדמוקרטיה המקורית שהומצאה לפני המון שנים. כמו הרבה דברים אחרים בעולם הזה, בני האדם לקחו רעיון טוב ועם קצת יצירתיות, הצליחו להרוס כל חלקה טובה בו.
הבלוק אליס כתב כבר ב 1923: אם הירח והשמש היו בהישג ידו של האדם, הם היו נעלמים.
הבסיס לדמוקרטיה: משנה *מאוד* למי נותנים להצביע.
השבמחקומצד שני, לא לתת לכולם להצביע, זו לא דמוקרטיה
מחקגם אים ניתן להוכיח שאין להם מושג מהם עושים?
מחקאים המטרה היא ליבחור ע"פי מצע ושאותו אחד יחזיק ארבע שנים, ורוב המצביעים מצביעים מכל שיקול שהוא מילבד מצע וארבע שנים (לא מתאים אחרי חצי שנה בילבד), האים זה לא הגיוני להכריח אותם ללמוד את הנושא או לשלול מהם את הזכות? יב"ש זכותה של הדמוחארטה להגן על עצמה?
ניתן להוכיח על ידי מי? שמאלני יגיד שהימני לא יודע מה הוא עושה והימני יגיד שהשמאלני לא יודע מה הוא עושה
מחקזה שהדמוקרטיה שלנו הורגת את עצמה, זה נכון, אבל זה נובע מדברים אחרים מהנושא שרשמת
1) אני מציג בפניו מטרה מורכבת: "האים אתה מסוגלהבין את משמעות ההצבעה?".
מחק2) אני מורה לפרופסורים למדעי ההיתנהגות ליבנות מיבחן שיבדוק זאת.
3) רק מי שיעבור את המיבחן בהצלחה מלאה יקבל זכות הצבעה.
האם זה אפשרי שתהיה דמוקרטיה אמיתית?
השבמחק