וידוא הריגה כמשל

לפני מספר שנים, בדרך לעבודה, שמעתי את התוכנית של רפי רשף בגל"צ. הוא ראיין את החייל שהרג את המחבל מ"ליל הגילשונים" שרצח 6 חיילים ופצע עוד 7. הראיון היה לכבוד 20 שנה לאותה תקרית. הבחור שהתראיין אמר: למרות שהמחבל נפגע, הוא המשיך להסתער לכיוון אותו חייל, כאשר שניהם יורים אחד על השני עד שלבסוף המחבל נפל ומת. הוא הוסיף ואמר שהוא גם ביצע וידוא הריגה אבל הוא מיהר להוסיף שאז זה היה דבר מקובל לעומת היום. הוא ידע למה הוא מיהר להוסיף את המשפט הזה, הוא פחד שיקומו עליו כל מני גורמים שיבקשו להעמידו לדין על כך, למרות הזמן הרב שעבר וכבר היו דברים מעולם.

מספר חודשים קודם לכן בירושלים, מול המצלמות, בוצעה חטיפת נשק ממאבטח אשר רדף אחרי חוטף הנשק שירה במאבטח ו"רק" פצע אותו. המאבטח השני המשיך לרדוף אחריו והרג אותו לבסוף. קמה צעקה גדולה נגד אותו מאבטח (מצד גורמים מאוד מסויימים) אשר לטענתם הוא ביצע וידוא הריגה ולכן יש להעמידו לדין.

סיפור נוסף שעלה שוב לכותרות. ב-21 באוקטובר 1990, נזעק צ'רלי שלוש מביתו שבשכונת בקעה בירושלים, לשמע צעקות אזרחים בעקבות דקירתם למוות של החיילת איריס אזולאי ואלי אלטרץ ז״ל על ידי מחבל. שלוש רדף אחרי המחבל, אך הסתפק בירי לרגליו בלבד במטרה לפצעו. הירי לא הצליח לעצור את הסתערות המחבל שהצליח בסופו של מאבק לדקור את שלוש בליבו.

בעוד אנחנו, במדינת ישראל, מתחבטים בשאלה האם להפסיק את החשמל/דלק/מים וכו' ל"ישות עוינת", כמו שהוגדרה עזה לפני מספר שנים, כדי לא לגרום למשבר הומניטרי, בעזה לא שואלים שאלות וכבר יותר מעשור גורמים למשבר הומניטרי בשדרות והסביבה כולל הפסקות חשמל שנגרמות מדי פעם כתוצאה מהירי שלהם כאשר במקביל הם מנסים שוב ושוב לטווח את האתר של חברת החשמל שנמצא באשקלון ומספק להם (כן, לעזה עצמה) את החשמל שלה.

במלחמת לבנון השניה, במקום להגן על האזרחים שלנו, היינו צריכים להגן על האזרחים שלהם, כי חיזבאללה השתמש בהם בתור מגן אנושי. אצלנו נוהל שכן הפך להיות לא חוקי, אבל לחיזבאללה אין בג"צ שאומר להם מה חוקי ומה לא, כי אצלם הכל חוקי על מנת להרוג את האוייב (אנחנו). אולי זה לא פוליטיקלי קורקט לומר את זה אבל יש בזה הגיון, הרי אם מישהו בא להרוג אתכם, לא הייתם רוצים שתהיינה לכם כל האפשרויות להרוג אותו לפני שהוא מבצע את זממו? אם אתם עדיין מתקשים להסכים איתי אז במקום שהוא ינסה להרוג אתכם, תחשבו שהוא מנסה להרוג את הילד/ה שלכם. האם דעתכם השתנתה?

בשנת 2002 הייתה פעולה של מסתערבים כנגד מבוקשים, שהסתתרו בתוך בניין והשתמשו באזרחים פלסטינאים! בתור מגן אנושי (כמו שאמרתי, להם אין בג"צ) ובזמן פינוי האזרחים שלהם! נהרגו מפקד הכח ואזרחית פלסטינאית. משפחתה של אותה פלסטינאית תבעה את מדינת ישראל! ולא את המחבלים שמלכתחילה החזיקו אותה כבת ערובה והשופט אמר שמכיוון שמדובר בפעולת שיטור ולא בפעולה מלחמתית (פעולת הוצאת האזרחים באמצע הקרב הפכה את הפעולה הספציפית הזו לפעולת שיטור למרות שהתרחשה כחלק מקרב שנמשך 8 שעות!), מדינת ישראל צריכה לפצות את משפחת ההרוגה. האם מישהו חשב לתבוע את הצד השני כדי לפצות את משפחתו של מפקד הכח? האם מישהו חשב שמי שצריך לשלם, אלה המחבלים (או בני משפחותיהם) שמלכתחילה גרמו לכל  הבלאגן הזה? כנראה שלא.

אחד השופטים הבכירים במדינה (בדימוס) אמר, שמצידו יהיו 40-50 הרוגים באוטובוסים, העיקר שיהיו זכויות אדם נורמליות במדינה. מאוחר יותר הוא התנצל על כך, אבל זה היה טיפה מאוחר מדי. כשמסתכלים על ההתנהלות המשפטית בתחום הזה, זה נראה שהאמירה הזו מתבצעת בפועל בין כתלי בית המשפט.

החמאס/חיזבאללה משתמשים בבתי ספר ומסגדים בתור מקומות מחסה ואנחנו או נמנעים מלפגוע בהם או פוגעים בהם ואז כמובן מאשימים אותנו בהרס והרג. כאשר הם הורגים ילדים ונשים בקרבות ביניהם, כולם שותקים וזה בלי להזכיר בכלל את כל מה שקורה בסוריה בשנים האחרונות. כשאנחנו הורגים להם בטעות, כל העולם מדבר על פעולה מכוונת, כשהם הורגים בצורה מכוונת, העולם שותק.

תהליך ההתבגרות שעוברים רבים מילדי עזה והגדה הולך בערך ככה. בני 4 אומרים שהם "מתים" להיות שאהידים. בני 7 הולכים עם תיק מלא חומר נפץ או באבנים, כאילו לבית ספר. בני 12 משגרים קסאמים, אוספים משגרים אחרי השיגור או הולכים לרצוח ילדים אחרים. אז מה הפלא שאצלם בני 18, נחשבים ל"פעילים בכירים" באירגון טרור? אם להם בעצמם לא איכפת מזכויות האדם שלהם, למה ש-לנו יהיה איכפת מזה?

שמעתי על השוואה שנעשית בין הטרוריסטים (הפלסטינאים) של היום, לטרוריסטים (לוחמי האצ"ל והלח"י) של פעם, מבחינת הבריטים. אני לא אתווכח עם ההשוואה הזו אבל עד כמה שאני יודע, כאשר תפסו טרוריסט (לוחם אצ"ל/לח"י), במקרה הטוב שמו אותו בבית הסוהר ובמקרה הרע, תלו אותו בחוצות העיר. מה שלא עשו איתו, זה לתת לו תנאים של מלון 5 כוכבים עם אפשרות להשלים תואר בכימיה כדי שבפעם הבאה שהוא ישתחרר באיזו עסקת חילופי שבויים, הוא יוכל להשתמש בידע הזה נגדנו, הכל בשם "זכויות אדם". שלהם. מה לגבי שלנו? זה בבדיקה, אנא נסו שוב מאוחר יותר.

הנושא הזה, "זכויות אדם", הוא לא רק אנחנו מול אוייבינו אלא גם אנחנו מול עצמנו ודוגמת יגאל עמיר היא מקרה קלאסי. על יגאל עמיר אמרתי פעם: "אדם שרצח את הדמוקרטיה, שלא יתפלא שהיא לא שם כשהוא צריך אותה", אבל בשם זכויות האדם נתנו לו להתחתן, להתייחד ולהוליד ילד. אני בטוח שבעתיד הוא יקבל עוד כמה דברים בשם זכויות האדם ואני שואל, מה לגבי זכות האדם הבסיסית לחיות? זכות שהוא לקח בלי לשאול שאלות? האם לזכויות האדם אין גבולות?

הכי גרוע מכל הנ"ל, זה המצב שנוצר והוא עצם העובדה שאני מדבר/כותב על כך, אוטומטית שם אותי בעמדה שאני (כביכול) נגד זכויות אדם. זה בדיוק מה שאותם גורמים (מהפיסקה הראשונה והשניה) טוענים כלפי כל אלה שמעיזים לדבר על הנושא הזה. אז לא, אני לא נגד זכויות אדם, אני כן בעד זכויות אדם אבל רק למי שלא פוגע בזכויות אדם של אחרים. נאה דורש נאה מקיים, מכירים?

אם נחזור לפיסקה הראשונה, וידוא הריגה נועד למנוע מקרה כמו זה שתיארתי בהדגשה בפיסקה הראשונה, שבו מחבל שנפגע ממשיך במסע ההרג שלו. נכון, זכויות אדם זה דבר חשוב, אבל הן חשובות לכל מי שזכויות אדם חשובות לו. איך אפשר בכלל לדבר על זכויות אדם למישהו שרוצה לרצוח אותנו, או יותר גרוע, כבר רצח?