שאלה מוזרה, לא? אולי קצת אבל הנה הסיפור (שיש הטוענים שהוא קרה באמת) מאחורי המשפט הזה.
רואה חשבון הגיע לביתו של רב ידוע וראה שאותו רב חי בדירה קטנה, צפופה ובלי יותר מדי רהיטים. אפילו הרהיטים שהיו שם, לא ממש היו אלא נראו יותר כמו הצל של עצמם. הכיסא עליו ישב הרב היה עשוי מעץ ישן ומתפורר. שאל רואה החשבון את הרב: "למה אינך קונה כיסא נורמלי עם משענת נוחה?", ענה לו הרב: "אם כבר נכנסנו לנושא אישי, אפשר לשאול אותך שאלה?", ענה לו רואה החשבון: "בוודאי". שאל אותו הרב: "אתה מבין במתימטיקה נכון? אז תוכל לומר לי בבקשה כמה אחוז האדם חי?", רואה החשבון לא הבין את כוונתו של הרב אשר הסביר: "העולם קיים כ 6000 שנה (אם מעגלים כלפי מעלה), בעוד שאדם רגיל חי בערך 70-80 שנה. כלומר האדם חי אחוז וקצת". עיניו של רואה החשבון נפתחו בהשתהות והרב המשיך: "רוב בני האדם משקיעים באחוז הלא נכון, רובם משקיעים באחוז וקצת במקום להשקיע ב 99% ואתה, בתור רואה חשבון, לא רואה את הבעייתיות בזה? אנשים כל כך נעולים על לשפר את החיים שלהם ובלהשיג עוד ועוד בתקופת החיים שלהם שהם לא מבינים שמדובר רק באחוז אחד מתוך התמונה הגדולה".
הסיפור, כסיפור, הוא מאוד יפה אבל הוא מסופר כמובן על ידי אדם אשר מאמין שהחיים שלנו הינם לא יותר מאשר פרוזדור לדבר האמיתי ולימוד התנ"ך וקיום התורה הם בעצם הדבר האמיתי כאשר כל שאר הדברים (החומריים) לא חשובים באמת. אבל מה לגבי אדם שאינו מאמין בזה? מבחינתו, העולם לא קיים 6000 שנה אלא כמה מיליארדי שנים ומכיוון שיש לו השפעה רק על מה שקורה איתו בתקופה בה הוא חי, הוא יעשה הכל על מנת שהתקופה הזו תהיה הטובה ביותר מבחינתו.
דבר נוסף הוא השימוש במילה "נעולים" בהקשר שבני האדם נעולים כל כך בדברים החומריים שהם לא מבינים שזה לא העיקר. האדם הלא מאמין יאמר שדווקא אותם מאמינים, הם אלה שנעולים ולא בטוח שיש משהו מאחורי זה בעוד שכשמדובר בדברים חומריים/פיזיים, אין ספק שהם קיימים וגם אין ספק בהנאה מהם.
אבל נלך צעד אחורה וננסה להסתכל בכל זאת על מוסר ההשכל שאפשר להוציא מהסיפור הזה. אם ניקח את נקודת מבטו של המאמין, אנחנו חיים רק אחוז אחד מהתמונה הכללית. מנקודת מבטו של הלא מאמין, אנחנו יכולים להשפיע רק על האחוז הזה שבו אנחנו חיים. אם נחבר את שתי נקודות המבט האלה נבין שאנחנו אולי חיים רק באחוז אחד, אבל מה שנעשה באותו אחוז, בהחלט ישפיע על אלה שיחיו הלאה, ב"אחוזים" הבאים. אז אולי לגבי עצמנו, יש לנו השפעה רק באחוז קטן ובודד, אבל בכל מה שקשור לדורות הבאים, האחוז הזה ישפיע ב 100% על הדורות הבאים, אז למרותו היותו אחוז בלבד, כדאי שניקח אותו ברצינות הראויה לו.
רואה חשבון הגיע לביתו של רב ידוע וראה שאותו רב חי בדירה קטנה, צפופה ובלי יותר מדי רהיטים. אפילו הרהיטים שהיו שם, לא ממש היו אלא נראו יותר כמו הצל של עצמם. הכיסא עליו ישב הרב היה עשוי מעץ ישן ומתפורר. שאל רואה החשבון את הרב: "למה אינך קונה כיסא נורמלי עם משענת נוחה?", ענה לו הרב: "אם כבר נכנסנו לנושא אישי, אפשר לשאול אותך שאלה?", ענה לו רואה החשבון: "בוודאי". שאל אותו הרב: "אתה מבין במתימטיקה נכון? אז תוכל לומר לי בבקשה כמה אחוז האדם חי?", רואה החשבון לא הבין את כוונתו של הרב אשר הסביר: "העולם קיים כ 6000 שנה (אם מעגלים כלפי מעלה), בעוד שאדם רגיל חי בערך 70-80 שנה. כלומר האדם חי אחוז וקצת". עיניו של רואה החשבון נפתחו בהשתהות והרב המשיך: "רוב בני האדם משקיעים באחוז הלא נכון, רובם משקיעים באחוז וקצת במקום להשקיע ב 99% ואתה, בתור רואה חשבון, לא רואה את הבעייתיות בזה? אנשים כל כך נעולים על לשפר את החיים שלהם ובלהשיג עוד ועוד בתקופת החיים שלהם שהם לא מבינים שמדובר רק באחוז אחד מתוך התמונה הגדולה".
הסיפור, כסיפור, הוא מאוד יפה אבל הוא מסופר כמובן על ידי אדם אשר מאמין שהחיים שלנו הינם לא יותר מאשר פרוזדור לדבר האמיתי ולימוד התנ"ך וקיום התורה הם בעצם הדבר האמיתי כאשר כל שאר הדברים (החומריים) לא חשובים באמת. אבל מה לגבי אדם שאינו מאמין בזה? מבחינתו, העולם לא קיים 6000 שנה אלא כמה מיליארדי שנים ומכיוון שיש לו השפעה רק על מה שקורה איתו בתקופה בה הוא חי, הוא יעשה הכל על מנת שהתקופה הזו תהיה הטובה ביותר מבחינתו.
דבר נוסף הוא השימוש במילה "נעולים" בהקשר שבני האדם נעולים כל כך בדברים החומריים שהם לא מבינים שזה לא העיקר. האדם הלא מאמין יאמר שדווקא אותם מאמינים, הם אלה שנעולים ולא בטוח שיש משהו מאחורי זה בעוד שכשמדובר בדברים חומריים/פיזיים, אין ספק שהם קיימים וגם אין ספק בהנאה מהם.
אבל נלך צעד אחורה וננסה להסתכל בכל זאת על מוסר ההשכל שאפשר להוציא מהסיפור הזה. אם ניקח את נקודת מבטו של המאמין, אנחנו חיים רק אחוז אחד מהתמונה הכללית. מנקודת מבטו של הלא מאמין, אנחנו יכולים להשפיע רק על האחוז הזה שבו אנחנו חיים. אם נחבר את שתי נקודות המבט האלה נבין שאנחנו אולי חיים רק באחוז אחד, אבל מה שנעשה באותו אחוז, בהחלט ישפיע על אלה שיחיו הלאה, ב"אחוזים" הבאים. אז אולי לגבי עצמנו, יש לנו השפעה רק באחוז קטן ובודד, אבל בכל מה שקשור לדורות הבאים, האחוז הזה ישפיע ב 100% על הדורות הבאים, אז למרותו היותו אחוז בלבד, כדאי שניקח אותו ברצינות הראויה לו.
אותם מאמינים בוחרים לחיות בכלובים קטנים שלדעתם עשויים זהב.
השבמחקהם מגבילים את עצמם לפי "חוקים" שנכתבו לפני מאות ואלפי שנים וכלל אינם רלוונטיים לימינו אנו.
באופן אישי אני מוצא את כל "המאמינים" באשר הם על הפלנטה כבני אדם חלשי אופי.
ולמה
כי הם צריכים להאחז בדמות עליונה כלשהי שלדעתם מפקחת עליהם מיום בריאתם ועד ליום מותם
ואם הם יצעדו בתלם מסויים , הם יזכו בפרסים לכשימותו.