יש אנשים שאוהבים לדאוג. הם חושבים שלדאוג פותר בעיות.
בד"כ הם גם אוהבים להתעצבן. הם חושבים שלהתעצבן פותר בעיות. אני לא יודע לפי מה הם מחליטים איזו בעיה צריכה התעצבנות ואיזו בעיה צריכה דאגה על מנת לפתור אותה אבל אני מתאר לעצמי שיש להם שיטה יצירתית מאוד לדעת את זה.
כבר מזמן ידוע שלדאוג ולהתעצבן לא פותר בעיות. לפעמים אפילו להיפך, זה רק מגדיל ומנפח אותן אך מכיוון שיש מקרים שבהם מאוד קשה לא לדאוג ו/או להתעצבן ממשהו, הנה הטיפ שלי למקרים האלה.
בד"כ הם גם אוהבים להתעצבן. הם חושבים שלהתעצבן פותר בעיות. אני לא יודע לפי מה הם מחליטים איזו בעיה צריכה התעצבנות ואיזו בעיה צריכה דאגה על מנת לפתור אותה אבל אני מתאר לעצמי שיש להם שיטה יצירתית מאוד לדעת את זה.
כבר מזמן ידוע שלדאוג ולהתעצבן לא פותר בעיות. לפעמים אפילו להיפך, זה רק מגדיל ומנפח אותן אך מכיוון שיש מקרים שבהם מאוד קשה לא לדאוג ו/או להתעצבן ממשהו, הנה הטיפ שלי למקרים האלה.
תדאגו/תתעצבנו לפי הסדר. מה הכוונה? אם יש לכם משהו היום, תדאגו ותתעצבנו עליו במקום לדאוג ולהתעצבן על מה שיקרה בעוד יומיים/שבוע/שבועיים וכו'. תאמינו לי שיהיה לכם מספיק זמן לדאוג ולהתעצבן גם מהדברים העתידיים.
אז לגבי מה אתם דואגים עכשיו?
נחמד
השבמחקנהדר! מעורר השראה. אנסה
השבמחקהמנטרה הידועה :) למה לדאוג עכשיו כשאפשר לדאוג מחר....הבעיה מתחילה בזה שלא תמיד אפשר לשלוט בעצבים או בדאגות.....וכן יש שיקראו לזה סוג של אפטיות ומאחר ואני זו שקראתי לזה ככה אני עומדת מאחוריי דבריי!
השבמחקאפאטיות זה כאשר יש בעיה מסויימת ובכלל לא מנסים לפתור אותה והיא לא מפריעה בשום צורה
מחקאני מדבר על מצב של לדעת שיש בעיה ולהתמודד איתה כמו שצריך וללדאוג ולהתעצבן - אני לא קורא התמודדות כמו שצריך
הרי בסוף הדאגה/עצבנות - נצטרך לטפל בה בדרכים הרגילות בכל מקרה
אבל לא תמיד זה בשליטה אי אפשר תמיד להיות רגוע ושליו יש דברים שמוציאים אותך מדעתך ונכון שההגיון אומר שלהתעצבן זה חסר טעם והלוואי שיכולתי לתת לדברים לעבור לי מעל הראש אבל כאן עובר הגבול הדק בין להיות מסוגל להתמודד בצורה בוגרת והגיונית עם ה"אתגרים" שהחיים מציבים לנו ובין אפאטיות
מחקהשאלה היא לאיזו רובריקה אנחנו משתייכים
כלומר מבחינתך זה או להתעצבן ולהתרגז או להיות אפאטי?
מחקאו שחור או לבן? יצא לי רושם של פתאליסטית.......ברור שיש באמצע הבעיה היא איך להגיע לשם.....
מחקלדאוג זה אנושי.... נכון שלא יעזור לאף אחד (בטח שלא לי) אם אני אדאג במקום להתמודד אבל... אנחנו בני אדם, ואנחנו דואגים... ככה זה עובד.
השבמחקלגבי להתעצבן.. אז זה עדיף מאשר להשאיר הכל בפנים ואולי.. מתישהו.. זה יצוף החוצה... כי לדאוג ולהתעצבן זה אנושי....
להדחיק ולהתעלם .... זה סתם בריחה... בלי להגיד שאתה בורח.
לא מסכים עם סוף דברייך לפתור את הבעיות בלי להתעצבן/להתרגז/לדאוג זו ממש לא בריחה
מחקאו קחי לדוגמה פקק בכביש:
להתעצבן ולדאוג יעזור? ממש לא מצד שני גם אין כל כך משהו שאת יכולה לעשות אבל משום מה יש אנשים שחושבים שאם הם יתעצבנו - הרכבים יתחילו פתאום לזוז יותר מהר
אם ניקח את הדוגמה הזאת.... אז נכון, זה לא יגרום לאף רכב לזוז יותר מהר... אבל אם תיתן (נניח) מכה להגה מעצבים אז הם גם יעברו. אם לא, אתה תגיע לעבודה... עצבני (כי אחרת ולא הוצאת את העצבים בשום מקום).
מחקואז.. או שתוציא אותם על מישהו או משהו אחר, או שזה ישאר לך בלב. אולי תרגיש שזה נעלם אבל... זה קבור עמוק בפנים.....בסוף זה יצא... על מישהו או משהו לא קשורים
ואולי במקום לדפוק את הראש בהגה נפתח רדיו בכל מני תחנות ויהיו שירים יפים ונהנה מהם בינתיים? לא חייבים להתעצבן או להתרגז
מחקהשאלה היא.... האם אתה לא כועס? ברור שלהתחיל לצעוק, להתעצבן, לצפור.. ולעשות תנועות מגונות לא יעזרו... בטח שלא לך .... אבל אתה צריך לדעת שזה בסדר לכעוס.. זה בסדר להתעצבן... כולנו בני אדם....
מחקלא יודעת אני לפעמים דואגת לפני הזמן (להכין תרופה למכה)
השבמחקולפעמים אני דואגת בזמן...(לעבור את הגשר אחרי שחוצים אותו)
משהוא שראיתי בסרט 7 שנים בטיבט (אני כמעט בטוח)
השבמחקאם הבעיה תפתר - אין מה לדאוג
אם הבעיה לא תפתר - כמה שתדאג זה לא יעזור
מסקנה - אל תדאג.
יש סוג מסויים של דאגה, שאימהות דואגות לילדים שלה. (אולי בעדות מסויימות) והנוסחה היא כזאת, יותר דאגה = יותר אהבה
דוגמא, אם אני דואג שילד בן 10 מחזיק סכין אני אוהב אותו X
אבל אני דואג שהוא מחזיק אפילו מזלג, אזי אני אוהב אותו 2X
וכו`.
עצוב.
הבעיה מתחילה כשיש יותר מדי אהבה. כל דבר הוא טוב כשהוא בא במידה. ברגע שהוא מתחיל להשפיע על החיים שלנו (או של אחרים) זה הזמן לעצור ולחשוב.
מחק