סם האושר

קודם כל, ניוזפלאש, אושר הוא אכן סם.

סם במובן שהוא מורכב מחומרים כימיים אשר משפיעים לנו על המוח וגם מעוד בחינה שאותה אסביר. אמנם מדובר על חומרים כימיים שאנחנו מייצרים בעצמנו אבל זה פרט שולי. רבות דובר על האושר ומה גורם לנו לאושר, אפילו נעשו מחקרים כאלה ואחרים כדי להוכיח תיזות כאלה ואחרות אבל אני רוצה להתייחס לנקודה נוספת, שקשורה לחוויית האושר עצמה.

כבר הסכמנו שאושר הוא סם, כלומר רכיב(ים) כימי(ים) שגורמ(ים) לנו לתחושה הזו שאנחנו קוראים לה אושר. רובנו נדמיין משהו שדומה במראהו למד טמפרטורה, רק שבמקום מעלות הוא מראה את מפלס החומר הכימי ואיתו את "כמות" האושר . התיאור הזה, הוא בדיוק המלכודת שממנה אני רוצה להוציא אתכם, מכיוון שאושר לא נמדד ב"כמות" ההרכב הכימי אלא בשינוי שלו לאורך זמן.

נדמיין גרף, טוב, בעצם לא צריך לדמיין, הנה ציירתי אותו למטה בשבילכם. בהתחלה הוא שט לו על מי מנוחות ברמה מסויימת אבל אז קורה משהו שגורם לו לקפוץ למעלה. כל אחד יכול לדמיין לעצמו מה הדבר הזה שיגרום לחומר הכימי אצלו לקפוץ למעלה. בזמן הזה ובזמן הזה בלבד! אתם תחושו את התחושה הזו, שאתם קוראים לה אושר. מיותר לומר שככל שהזמן קצר יותר והקפיצה גבוהה יותר, הרגשת האושר תהיה חזקה יותר, עד לרמה שכבר תפסיקו להגדיר אותה כסתם אושר ותתחילו להגדיר אותה כ-אהבה וגם זה, עד שתבינו שאהבה זה בכלל לא רגש אלא משהו אחר לגמרי שמערב מספר רגשות ותחושות ביחד אבל זה לדיון אחר.

כאשר החומר הכימי מפסיק לעלות, אתם תפסיקו להרגיש אושר. כאשר הקו מתקדם בצורה ישרה לאורך הזמן, מבחינתכם אתם לא מרגישים שום אפקט. הקו נמצא ברמה גבוהה יותר מאשר הוא היה קודם לכן אבל זו עבודה בעיניים. מבחינתכם, כבר התרגלתם והכל חזר לקדמותו. אחרי זמן מסויים, הקו מתחיל לרדת למטה ואז לא רק שלא תחושו אושר, אתם תרגישו עצב. אם לא קרה משהו מיוחד, הירידה תהיה איטית מאוד ולאורך זמן ארוך, כך שרוב הסיכויים הם שלא ממש תרגישו את העצבות הזו אבל אם קרה משהו מיוחד והקו ירד בזוית חדה, זה כבר לא יהיה עצב אלא הרבה יותר מכך. גם פה, התחושה הזו תקרה רק בטווח הזמן שבו מתקיימת הירידה, כאשר הקו שוב יתייצב, שוב תרגישו רגיל.

האושר לא מתקיים כפונקציה של כמות החומר הכימי שמייצר את האושר, הוא מושפע מהשינוי/זמן של אותו חומר אצלנו בגוף. זו הסיבה שגם אחרי שנקבל מתנה מגניבה או את האוטו שתמיד רצינו, תחושת האושר תעלם לה בסופו של דבר. בנוסף, ככל שנחווה אושר לעיתים קרובות יותר, לאורך זמן נידרש ליחס כמות/זמן גדול יותר על מנת לחוות את אותה תחושת אושר, זו הסיבה שדברים שריגשו אותנו קודם לכן, מרגשים אותנו פחות עכשיו עד לזמן שבו הם מפסיקים לרגש אותנו לגמרי. דמיינו שקניתם פורשה בפעם הראשונה, איזו התרגשות, שחבל על הזמן. בפורשה החמישית, כבר לא תבינו איך פעם כל כך התרגשתם מפורשה ובעצם, הלמבורגיני עושה לכם את זה הרבה יותר.

זה נפלא לראות את כל זה אצל ילדים קטנים שבגיל 3-4-5 מתרגשים ממקל של ניילון נצמד, שמבחינתם זה חרב שאיתה הם יהרגו את הדרקון ובהמשך המקל הזה יהפוך לסתם מקל ויאבד את קיסמו כי הוא כבר לא מרגש אותם כמו קודם. פעם המקל הזה העלה אצלם את כמות החומר הכימי וזה מה שגרם להם לאושר וכשלקחו להם אותו, זה גרם לירידה מהירה וכתוצאה מכך לעצב גדול אך כשהם התבגרו, קו האושר כבר מספיק גבוה (ראו גרף), כך שלמקל לא תהיה שום השפעה. הם יצטרכו דברים אחרים על מנת לגרום לקו להעלות מעלה מספיק, כדי להרגיש את זה שוב.