החטא ועונשו

זה שהחברה שלנו הופכת לאלימה יותר ויותר, כולם כבר יודעים. זה שכולם מאשימים את המשטרה למרות שלכולם ברור שלא אותם צריך להאשים אבל בכל זאת מאשימים רק כי אין מישהו אחר להאשים (דווקא יש אבל הוא מוסד קדוש) גם את זה כבר כולם יודעים. זה שבתי המשפט לא מרתיעים מספיק, זה גם כבר ידוע. אבל הנה עוד נקודה למחשבה בנושא הזה.

אחת מההתלבטויות ששופטים נתקלים בה, היא מידת העונש מול מידת הפשע. הדבר הטבעי הוא שחומרת העונש צריכה להיות כחומרת הפשע. מידה כנגד מידה. מצד שני, על מנת להרתיע, כמו שנאמר "למען יראו וייראו", יש לתת עונש חריף יותר על מנת שאחרים יראו מה עלול לקרות להם במידה והם יתנהגו בהתאם.

לצערי, מה שקורה בארץ זה בדיוק ההיפך. לא רק שלא מקבלים את העונש המגיע, בד"כ הם מקבלים הקלות מסוגים שונים. בכלל זה נראה שלפושעים יש הרבה יותר זכויות מאשר לקורבנות. דווקא מי שפגע, מקבל הגנה על הגנה וזה שכבר נפגע ולכן צריך הגנה פי כמה וכמה, נשאר כמעט לבדו.

האדם הנורמטיבי, כאשר הוא בא לבצע פעולה כלשהי, עושה לעצמו חשבון רווח והפסד. ברוב המקרים מדובר בחשבון פשוט ולכן רוב פעולותינו היומיומיות מתבצעות בהיסח הדעת או מתוך הרגל אך כאשר אנחנו באים לעשות משהו שונה מבד"כ, אנחנו מתחילים להשתמש ב"מחשבון משוכלל" יותר, שבו אנחנו נקבע מה הסיכון שלנו ומה הסיכוי שלנו. המטרה היא כמובן שהסיכוי יגבר על הסיכון (בעיננו) על מנת שלבסוף נבצע את אותה פעולה. אם אני רוצה לבצע פשע ואדע שבמידה ואתפס אקבל עונש חמור מאוד, אני אחשוב מיליון פעם אם לבצע את הפשע הזה או לא או לחילופין אצטרך להגיע למצב שבו אין לי יותר מה להפסיד, כך שיהיה לי שווה לבצע את הפשע גם בהנחה שאתפס. התוצאה המיידית של אותו חשבון ומחשבון, היא הורדת כמות הפשיעה.

אחת הדרכים להתמודד עם מה שתיארתי למעלה, היא שיטת המדרגות. כלומר להחמיר בעונשים במדרגות עד אשר נגיע לאיזון שבו רוב האנשים, כי לעולם לא נגיע למצב של 100%, יבינו שלא משתלם להם לבצע פשע מסויים. כל עוד אין ענישה, שתגרום לאנשים להבין שיש להם הרבה יותר מה להפסיד מאשר להרוויח, כמות (ותדירות) הפשיעה רק תעלה.