מעשה בחתולה שלא ידעה שיש לה תשע נשמות

באחד הימים התכוונתי להיכנס עם האוטו לחניה של הבניין.

קצת לפני הכניסה לחניון, ישנה מדרכה נמוכה. 
עליה, בדיוק במעבר, ישבה חתולה דרוכה. 
התקרבתי אליה עם האוטו עד למרחק של מטר, 
בקושי ראו את האזניים שלה מעבר למכסה המנוע, והיא?
לא זזה מילימטר.

צפרתי בקטנה
והיא צלעה לה לאיטה, 
לכיוון אוטו שעמד שם בפינה. 
עברה במוחי המחשבה 
שאולי היא פשוט חיכתה, 
שיבוא מישהו או משהו, שמייסוריה יגאל אותה.

היא למדה שמכוניות ובני אדם הם יצורים שמהם צריך לברוח
והנה עכשיו, כשסוףסוף אזרה אומץ ועוז רוח,
היא הייתה מוכנה להקריב את עצמה 
על ידי אותם יצורים, אך דבר לא קרה.
תחשבו איזה משבר היא עברה באותו רגע, 
אחד מאותם יצורים, פשוט חיכה ונתן לה 
לעבור למקום אחר, בוא תהיה בטוחה מכל פגע

כאשר היא זזה לכיוון האוטו שעמד לידי, 
היא הסתכלה ביאוש לעבר פנסי המכונית שלי, 
כאילו היו העיניים של היצור המוזר, 
היא נתנה מבט תוהה ובעיקר מופתע, 
כזה ששואל מה בעצם, היא פיספסה.