משבר גיל ה 40

משבר גיל ה 40 הוא בעצם שני משברים.

הראשון מדבר על ההבנה שיש לכל זה סוף. בהקשר הזה יש משפט שאני מאוד אוהב שאומר:

All that has a beginning has an ending. Make peace with that and all is well. החלק הזה מדבר על הסביבה החיצונית לנו, בעיקר דרך ההורים שלנו אבל לא רק. אם זה לא יקרה ישירות לנו, יותר אנשים בסביבה שלנו יחוו מוות, במשפחה ובכלל ונמצא את עצמנו מבלים (קצת) יותר זמן בבתי קברות, שבעה וכדומה.

בעקבות החלק הראשון של המשבר יופיע החלק השני, שהוא החלק הפנימי שנמצא בתוכנו. ההבנה שבעצם עברנו חצי מחיינו ועכשיו אנחנו מתחילים את החצי השני (והאחרון), מעלה אצלנו תהיות לגבי מי אנחנו בעולם והאם מימשנו את עצמנו כמו שצריך. תהיות אלה יגרמו לנו לחשוב האם אנחנו מפספסים משהו. המחשבות והתהיות האלה יעלו בכל מקרה, בין אם "השלמנו" את כל חלומותינו לגבי משפחה, עבודה וזמן פנוי ובין אם אנחנו עדיין רווקים שעובדים בעבודה נחמדה ורגילה. באופן כללי נתחיל לחשוב יותר על החלומות שלנו והאם לא כדאי שנעשה דברים טיפה אחרת ממה שעשינו עד היום. חלקנו יקחו את זה לקיצוניות ויעשו מהפך שלם. בין אם מדובר על להתגרש, לעבור מקום עבודה או למצא תחום עיסוק אחר לחלוטין שיגרום לנו להרגיש שאנחנו בשליחות ולא רק עובדים בשביל הכסף.

הבילבול שייווצר וההבנה שזה ייגמר מתישהו, גורמים לחלקנו לרצות לחזור אחורה בזמן לגיל מוקדם יותר, שבו עדיין יכלנו לעשות דברים אבל לא עשינו. חלקנו יסתפק בחרטות על כך, אחרים פשוט ינסו לממש את מה שכביכול התפספס אז. עגיל באוזן, אופנוע, טיפוס על הרים כאלה ואחרים, כל אלה הם מימוש של הרצון שלנו להרגיש צעירים (ובעיקר מסוגלים) שוב.

למרות שמו, משבר גיל ה 40 לא חייב להופיע בגיל 40. יהיו אנשים שיחוו אותו כמה שנים מוקדם יותר ואחרים יחוו אותו כמה שנים מאוחר יותר.