כאשר עורכים ניסוי על מנת לגלות אם תרופה מסויימת אכן עובדת, מחלקים את הנבדקים לשתי קבוצות.
קבוצה אחת מקבלת את התרופה האמיתית ואילו הקבוצה השניה מקבלת "פלסבו", כלומר סתם "תרופה" שלא כוללת את החומר הפעיל שאותו רוצים לבדוק. כדי לשמור על אמינות הניסוי, לא מיידעים את אנשי הקבוצה האם היא קיבלה את התרופה האמיתית או הפלסבו. לפעמים גם הבודקים עצמם לא יודעים זאת, לניסוי כזה קוראים ניסוי "עיוור".
כל ניסוי מכיל בתוכו פן פסיכולוגי, כלומר רוצים לבדוק כמה אנשים מקבוצת הפלסבו החלימה למרות שלא קיבלה את התרופה האמיתית לעומת כמה אנשים החלימו מתוך הקבוצה שקיבלה את התרופה האמיתית, על מנת לבדוק האם לתרופה האמיתית יש בכלל השפעה.
בעקבות כתבה שקראתי*, מסתבר שגם ניסויים שאמורים להיות טהורים, כי בכל זאת, מדובר בבריאות של אנשים, פשתה לה הקומבינה. תארו לכם מצב, שבו מספר אנשים מקבוצת הפלסבו שהבריאו או הרגישו יותר טוב אחרי הניסוי (ברור שמדובר בהרגשה פסיכולוגית נטו), הועברו בלא ידיעתם לקבוצה שקיבלה את התרופה האמיתית ומספר אנשים מהקבוצה האמיתית שלא הבריאו/הרגישו יותר טוב, הועברו לקבוצת הפלסבו. אני משער שאתם כבר מבינים לאן אני חותר.
אני לא יודע אילו ביקורות עוברים הניסויים השונים אבל המטרה הרשמית של הניסוי, מבחינת החברה שמייצרת את התרופה, היא שהניסוי יצליח, קרי, התרופה אכן עוזרת ומשפרת את איכות החיים וכאשר מדובר בחברה שנסחרת בבורסה, אז נכנס לתמונה המון המון המון כסף. הצלחה או כישלון של ניסוי, יכול לגרום להפסדים או רווחים עצומים לאנשים שהשקיעו באותה חברה. לצערי, בכל מקום שבו מתערבב כסף, נכנסת הקומבינה ובעקבות הכתבה שקראתי, זה נראה שגם בניסויים הקליניים של תרופות שאמורות להיות משווקות מאוחר יותר לציבור הרחב, השתלטה מחלת ה"קומבינה".
* הכתבה דיברה על בחור שהשתתף בניסוי שהוכרז כמוצלח. לבחור היו בעיות לב ולאחר הניסוי, תופעות הלוואי הפסיקו. בכתבה שפורסמה על הצלחת הניסוי, הוא צולם וניתנו עליו פרטים (בהסכמתו) וכולם התרגשו והתלהבו וזאת למרות שהוא חתם על הסכם שפרטיו יישארו חסויים. רק אחרי שנתיים! הוא קיבל מכתב מהרופא שלו, שאומר שהוא לא קיבל את התרופה האמיתית אלא פלסבו. כלומר במשך שנתיים הוא ובעצם כל מי שקרא את הכתבה, היו בטוחים שהבחור הנחמד, שמצולם בכתבה, הוא הוכחה להצלחתו של הניסוי. עכשיו נשאלת השאלה, כמה אנשים נוספים הועברו מקבוצת הפלסבו לקבוצת הבדיקה האמיתית.
קבוצה אחת מקבלת את התרופה האמיתית ואילו הקבוצה השניה מקבלת "פלסבו", כלומר סתם "תרופה" שלא כוללת את החומר הפעיל שאותו רוצים לבדוק. כדי לשמור על אמינות הניסוי, לא מיידעים את אנשי הקבוצה האם היא קיבלה את התרופה האמיתית או הפלסבו. לפעמים גם הבודקים עצמם לא יודעים זאת, לניסוי כזה קוראים ניסוי "עיוור".
כל ניסוי מכיל בתוכו פן פסיכולוגי, כלומר רוצים לבדוק כמה אנשים מקבוצת הפלסבו החלימה למרות שלא קיבלה את התרופה האמיתית לעומת כמה אנשים החלימו מתוך הקבוצה שקיבלה את התרופה האמיתית, על מנת לבדוק האם לתרופה האמיתית יש בכלל השפעה.
בעקבות כתבה שקראתי*, מסתבר שגם ניסויים שאמורים להיות טהורים, כי בכל זאת, מדובר בבריאות של אנשים, פשתה לה הקומבינה. תארו לכם מצב, שבו מספר אנשים מקבוצת הפלסבו שהבריאו או הרגישו יותר טוב אחרי הניסוי (ברור שמדובר בהרגשה פסיכולוגית נטו), הועברו בלא ידיעתם לקבוצה שקיבלה את התרופה האמיתית ומספר אנשים מהקבוצה האמיתית שלא הבריאו/הרגישו יותר טוב, הועברו לקבוצת הפלסבו. אני משער שאתם כבר מבינים לאן אני חותר.
אני לא יודע אילו ביקורות עוברים הניסויים השונים אבל המטרה הרשמית של הניסוי, מבחינת החברה שמייצרת את התרופה, היא שהניסוי יצליח, קרי, התרופה אכן עוזרת ומשפרת את איכות החיים וכאשר מדובר בחברה שנסחרת בבורסה, אז נכנס לתמונה המון המון המון כסף. הצלחה או כישלון של ניסוי, יכול לגרום להפסדים או רווחים עצומים לאנשים שהשקיעו באותה חברה. לצערי, בכל מקום שבו מתערבב כסף, נכנסת הקומבינה ובעקבות הכתבה שקראתי, זה נראה שגם בניסויים הקליניים של תרופות שאמורות להיות משווקות מאוחר יותר לציבור הרחב, השתלטה מחלת ה"קומבינה".
* הכתבה דיברה על בחור שהשתתף בניסוי שהוכרז כמוצלח. לבחור היו בעיות לב ולאחר הניסוי, תופעות הלוואי הפסיקו. בכתבה שפורסמה על הצלחת הניסוי, הוא צולם וניתנו עליו פרטים (בהסכמתו) וכולם התרגשו והתלהבו וזאת למרות שהוא חתם על הסכם שפרטיו יישארו חסויים. רק אחרי שנתיים! הוא קיבל מכתב מהרופא שלו, שאומר שהוא לא קיבל את התרופה האמיתית אלא פלסבו. כלומר במשך שנתיים הוא ובעצם כל מי שקרא את הכתבה, היו בטוחים שהבחור הנחמד, שמצולם בכתבה, הוא הוכחה להצלחתו של הניסוי. עכשיו נשאלת השאלה, כמה אנשים נוספים הועברו מקבוצת הפלסבו לקבוצת הבדיקה האמיתית.
זאת האשמה חמורה מה שאתה אומר כאן, מצד שני יש מקרים (ונראה לי לא מעטים) של כישלונות הניסויים האלו. אז מה ההסבר שלך לכישלונות? או שזה אולי הקרבת כמה כשלונות שישמשו כעלה תאנה לקונספירציה שהצגת?
השבמחקאני אגב, חושד בדברים אחרים. כך לדוגמא תרופות להפחתת כולסטרול. מי קובע את הטווח התקין או מי אמון על שינויו? נניח אומרים לך שהטווח התקין הוא בין 150-200. אתה יודע כמה ירוויחו חברות התרופות משינוי טווח התקינות מתקרה של 200 לתקרה של 180 נניח?
פה נראה לי יש הרבה יותר פתח לקומבינות שישווקו לציבור כ"הוכחות רפואיות" להצדקת שינוי הטווחים.
זו המסקנה שלי מאותה כתבה ואני לא עיתונאי כך שהכתבה לא שלי :) גם כשיש קומבינה, היא לא עובדת ב 100% מהמקרים ולכן ברור שיש מקרים בהם ניסוי נכשל.
מחקנושא הטווחים דומה מאוד למה שקורה בכינרת, כשכל פעם ממציאים קו בצבע חדש ומאוד דומה לנושא המים המינרלים שמקבלים אישורים על פי תנאים חדשים, בעיקר אחרי אותם מקרים של זיהום המקורות (גם נביעות וגם מי עדן). כל מה שעשו, זה ששינו את ההגדרות לתקינות המים ושיווקו אותם כאילו כלום לא השתנה. יותר מזה, לאחרונה אותן חברות קיבלו אישור לקדוח! על מנת למצא מים ולשווק אותם כמים מינרלים לכל דבר (במחיר גבוה כרגיל).... זה נושא אחר מהרשומה אבל מתאים לתגובה שלך.
מה שמתואר כאן הוא אחת הדוגמאות להון ורפואה את כל המתואר עברתי אישית בתרופה נסיונית של סכרת כאשר בשלש שנות הניסוי מחלת הסכרת הייתה בערכים נמוכים מאוד ומייד לאחר 3 שנות המחקר הערכים עלו וכשביקשתי לקיים את ההסכם בדבר קבלת התרופה לשלש שנים נוספות כל מכתבי לכל נענו בתגובה מתחמקת כולל פניה לנציב תלונות הצבור במשרד הבריואות שנתן
השבמחקלרופא המחקר לענות זה לתת להתול לשמור על השמנת ומשרד הבריאות נותן לזה יד של זלזול באלה שהיו מוכנים להעמיד את גופם לתרופות המחקר רק גוף עצמאי שלא קשור לקליקה יכול לעשות סדר עד אז חברות התרופות ורפאי המקר יחגגו על חשבוננו ובריאותנו