יום חמישי, 28 בפברואר 2019

אחחח, החיוך

אחחח, החיוך

את החיוך הראשון שמעתי ואת החיוך השני ראיתי, 
את השלישי לא אשכח, כי אותו גם נישקתי.

זה היה חיוך שובה לב ומקסים, שגורם לך לגלות לו סודות כמוסים, 
חיוך שכשעליו מסתכלים, נעלמות כל הבעיות וכל התיסכולים.

היו פעמים שהחיוך היה בכאילו, והייתה פעם אחת שנאמר לי אפילו, 
”אמרת שיש לי חיוך מדביק, אבל רגע, למה אתה מסמיק?“.

אפילו החיוך המאולץ היה תאווה לעיניים, ואם היה לו קול, הוא היה כמו נעימה לאזניים, 
זה היה חיוך מאולץ אך עדיין חיוך, כזה שנפרש מאוזן לאוזן, מתנוך לתנוך.

החיוך ליווה אותי בעצבות ובשמחות, אבל ככל שעבר הזמן, הוא הופיע פחות. מולי לפחות. 
עכשיו נשארתי רק עם חיוך אחד שאני יכול לציין, שאותו אני מדי פעם, לעצמי, מדמיין.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה