אמפתיה

מכירים את זה שאתם רואים מישהו נפצע וגם לכם כואב?

לדבר הזה קוראים אמפתיה. אמפתיה גורמת לך להרגיש, לפעמים ממש פיזית, את מה שקורה אצל הצד השני. אם נראה מישהו נפצע ביד, גם היד שלנו תכאב. אם מישהו יפול, גם אנחנו נתכופף כאילו על מנת שלא נאבד את שיווי המשקל בעצמנו, אם נראה מישהו מעוות את פרצופו בתנועת העלבות/כאב, אנחנו נרגיש בעצמנו את מה שהוא מרגיש וגם אם לא בצורה מדוייקת, נבין בדיוק מה עובר עליו.

הנחת הבסיס של יוגה צחוק אומרת שהמוח לא יודע האם הצחוק הוא אמיתי או לא. ברגע שנתחיל לצחוק, גם אם בצורה מזוייפת, מבחינת המוח אנחנו צוחקים ובתגובה הוא ישחרר את החומרים (הכימיים) הרלוונטיים שיעשו אותנו שמחים/מאושרים. כלומר תגובת הגוף היא דו כיוונית ולכן אפשר לעבוד עליו.

הנחת הבסיס של דמיון מודרך אומרת דבר דומה. בואו נעבוד על המוח בצורה שרלוונטית לנו (לדוגמה שיטת NLP עובדת ככה) וזה יגרום לשינוי צורת החוויה שלנו בסיטואציות מסויימות.

כשלומדים משחק, אנחנו צריכים לעבור את כל קשת הרגשות ולחוות אותם בצורה המלאה שלהם. לא תמיד אפשר לעבור בצ'יק מרגש לרגש ויש צורך בעזרה, בעיקר פנימית. לדוגמה, כאשר רוצים לחוות כעס, נחשוב על משהו או מישהו שהכעיסו אותנו, לאט לאט הכעס יתגבר עד שנחווה אותו בצורה מלאה. אותו כנ"ל לגבי כאב, ניזכר באירוע שהכאיב לנו על מנת שנחווה אותו שוב. למרות שהאירוע הזה אינו קורה עכשיו, החווייה שלנו תהיה אמיתית לכל דבר כאילו כרגע אנחנו חווים אותו בכאן ועכשיו.

באותה מידה שאפשר לדבר על ההשפעות החיוביות (יוגה צחוק לדוגמה), מעניין לדעת האם יש גם השפעות שליליות. אם נראה שוב ושוב סיטואציה של כאב פיזי של אנשים שונים, דבר שיגרום גם לנו לחוות את זה בעצמנו, האם תהיה לזה השפעה עלינו לאורך זמן? אם נתמודד שוב ושוב מול כאבים (רגשיים) של מישהו, דבר שיגרום גם לנו לחוות אותם על מנת שנוכל באמת להיות איתם ולהקשיב להם, האם תהיה לזה השפעה שלילית עלינו לאורך זמן?

הטענה היא שבשנים האחרונות ובעיקר הקרובות, האנושות מאבדת ותאבד את האמפתיה, לאור כמות המסכים וצורת התקשורת הלא ישירה בין האנשים. נראה לי שעכשיו זה הזמן לעשות מחקר שיבדוק את השפעת האמפתיה, לא עלינו כ-חברה, כי היתרונות שלה ידועים ומוכרים, אלא דווקא את החסרונות שלה על הפרט בתוך החברה.