יום ראשון, 13 במאי 2018

צער גידול הורים

בהתחלה הם נולדים

אחר כך הם לא יודעים מי אתם

אחר כך הם לא מזהים אתכם

אחר כך הם לא שומעים אתכם

אחר כך הם לא מקשיבים לכם

אחר כך הם לא מתייחסים אליכם

אחר כך הם לא עושים את מה שאתם אומרים להם

אחר כך הם לא רוצים לדבר איתכם

אחר כך הם משלימים עם העובדה שאתם ההורים שלהם

אחר כך הם מאשימים אתכם בכל הבעיות שלהם

אחר כך הם עושים אירוע גדול רק בשבילכם

אחר כך הם אומרים שהם לא רוצים להיות כמוכם

אחר כך הם מביאים ילדים ונהיים כמוכם

אחר כך הם מתחילים להבין אתכם

אחר כך הם מתחילים להעריך אתכם

אחר כך הם מפסיקים לבוא אליכם

אחר כך הם מוצאים לכם מקום נחמד להיות בו

והכל חוזר חלילה...

אנקדוטה לסיום:
- אני מצטער שלא הקשבתי לאמא שלי כשהייתי קטן
~ למה, מה היא אמרה?
- אני לא יודע, לא הקשבתי לה.

תגובה 1:

  1. ואיזה סוג הורה אתה רוצה להיות? הכל יכול להיות אחרת.
    הכל עניין של הקשבה, מתן גבולות ברורים, המון אהבה, שמירת הגדרת תפקיד של הורות, ניתוב האנרגיות של הגדילה לכיוון חיובי...
    כמו בצמחים מתן מים ושמש לפי הצורך האמיתי ומידי פעם לדשן. הצמח יגדל אם קשובים לצרכיו. כך זה ילדים.
    ללא יצירתיות מה שיוצא זה רשימת המשפטים שהנחתת למעלה.
    אני מאמינה חזקה שכל אדם זקוק לשיעורי הורות. הסיבה, בגלל שכל אדם הוא שונה וילדים הם בני אדם ותמיד ההורים זקוקים לתמיכה מבחוץ.
    פעם היו אלו הסבים והסבתות שהיו שם לתת גב. כיום הרבה סבים וסבתות אינם פנויים אינם מעוניינים או אינם יכולים לתת לזוגות הצעירים את הגב לו הם זקוקים כדי ללמוד גידול ילדים.
    ולבסוף, אי אפשר להאשים את ההורים בצרות שלנו. ברגע שגדלנו והיינו למבוגרים האחריות על ליטוש האופי, התנהגות ותפיסות העולם מוטלות רק עלינו.
    אבא שלי מקלל כל הזמן. זה אומר שלי מותר לקלל?
    ההורים שלי היו כל כך עסוקים בצרות של החיים שהם לא היו מחבקים מספיק, זה אומר שאני לא אחבק את ילדיי ובן זוגי?
    קל יותר להאשים אחרים מאשר את עצמי. בכל מקרה האחריות למעשי הם רק שלי ולא של אף אחד אחר.

    השבמחק