החיים הכפולים של עורכי הדין

לפני מספר שנים יצא לי לדבר עם עורכת דין כאשר הנושא היה תדירות הגירושים של הסלבים למיניהם.

מהנושא הזה הגענו לנושא של הסכם ממון. על זה היא אמרה שאם היא הייתה מייצגת את הגבר היא הייתה ממליצה לו בכל לשון של המלצה, לחתום על הסכם כזה אבל אם היא הייתה מייצגת את האישה, היא הייתה מציעה לה לא לחתום על הסכם כזה. כמובן שזו הכללה כי הסכם ממון נועד להגן על שני הצדדים ולפעמים דווקא לאישה יש רכוש מספיק יקר שהיא לא תרצה לחלוק עם הגרוש שלה לעתיד.

דבר דומה אפשר למצא אצל עורכי דין פליליים. התפקיד שלהם מחייב אותם להיות לטובת הלקוח. אני בטוח שבתור אבא לילדים, בעל לאישה ובכלל אזרח במדינה, קשה לו לקבל את העובדה שיש פושעים כמו אלה שהוא מגן עליהם אך מכיוון שהוא עו"ד (פלילי), אין לו ברירה אלא לצאת מנקודת הנחה שאם כבר יש כאלה פושעים אז לפחות שיעשה מזה כסף.

ניגוד אינטרסים עצמי קיים גם בתחומים נוספים בהם עורכי דין באים במגע עם שני צדדים נגדיים שמטרתם הוא לקבל כמה שיותר תמורת כמה שפחות. כאשר עורך דין מייצג קבלן, המטרה שלו היא להוציא חוזה קשוח ביותר אבל אם ממש באותו הזמן הוא מייצג לקוח שקונה דירה, אין לו ברירה אלא לנסות לעגל פינות ולבטל סעיפים על מנת שהחוזה יהיה לשביעות רצונו של הלקוח.

מי שצריך לחיות עם פיצול האישיות הזה הוא העו"ד עצמו, אני תוהה עם הנושא הזה נלמד גם הוא, כחלק מהתואר.