יום ראשון, 26 במרץ 2017

מה הוא ידע אם לא זיכרון טוב?

ביטוי מפורסם אומר "לאדם שאינו יודע דבר, מומלץ שיהיה לו זיכרון טוב".

הזיכרון הראשון שלי הוא מגיל 3, אולי מגיל שנתיים. יש לי עוד המון זכרונות מאז. אפשר לומר שכל הידע שלי מבוסס על הזיכרון שלי.

אני יודע לדבר בשפה האנגלית ברמה גבוהה. זה בעצם אומר שאני זוכר המון מילים באנגלית, את התרגום שלהן לעברית כי זו שפת האם שלי ואת החוקיות של השפה. לעומתי, אדם שיודע לדבר באנגלית ברמת שפת אם, זוכר הרבה יותר מילים ממני ואת חוקי השפה הוא מכיר על בוריים. הסיבה שהוא יודע, כלומר זוכר, יותר מילים, זה בגלל שהוא משנן אותן מגיל מאוד צעיר ולמשך הרבה יותר זמן ממני. הוא ממש נולד לתוך זה, literally.

אני לא יודע לדבר בשפה הצרפתית. נכון, אפשר לומר שזה בגלל שאף פעם לא למדתי את השפה, אבל זה בעצם גם אומר שאני לא זוכר אף מילה בצרפתית, מלבד מספר מילים בודדות, אבל לא מספיק בשביל לומר שאני יודע לדבר בשפה הזו.

אני יודע לקשור שרוכים. אני יודע לקשור שרוכים, כי מגיל 3-4, אני זוכר את השלבים לקשירת שרוכים ומכיוון שזה משהו שנעשה ברמה יומית, מאוד קשה לשכוח אותו. ממש כמו למידת שפה חדשה, אם מתרגלים את זה מספיק פעמים, זוכרים ויודעים (איך) להשתמש בזה.

אלה שיודעים מתימטיקה בצורה מעולה, בעצם זוכרים את חוקי המתימטיקה (כמו כל שפה רגילה אחרת). אלה שזוכרים יותר, יודעים יותר. או שבעצם זה אותו דבר?

נניח שאשאל אתכם איך להגיע ממקום מסויים למקום אחר. נסעתם את הדרך הזו כל כך הרבה פעמים, שאתם זוכרים בעל פה את כל הדרכים והפניות שאתם צריכים לעשות. אם תצטרכו לנסוע אותה, אין ספק שתגיעו ליעד כך שתגידו לי "בטח שאני יודע איך להגיע לשם". אם ארצה שגם תסבירו לי איך להגיע, מה תעשו? תשלפו את ה"ידע" הזה מהזיכרון שלכם ותסבירו לי את הדרך. כשאתם אומרים "בטח שאני יודע" אתם בעצם אומרים "בטח שאני זוכר", הידע הוא בעצם זיכרון שכבר הפך לטבע שני שלכם.

אנקדוטה משעשעת בהקשר הזה היא שאם תצטרכו לנסוע בעצמכם את הדרך המדוברת, אתם תעשו זאת ללא בעיה אבל יהיו מקרים שאם תצטרכו להסביר למישהו אחר את הדרך, תתבלבלו ולא תהיו בטוחים שאתם מסבירים כמו שצריך. הסיבה לכך היא בעובדה שהזיכרון הויזואלי הרבה יותר חזק ולכן כאשר נראה בפועל את הכיכר (לדוגמה), נדע שפה צריך לפנות אחרי שעברנו 2-3 כיכרות. יש סיכוי שנפספס את 2-3 הכיכרות האלה בהסבר שלנו כי המשכנו בהן ישר כאילו לא היה שם כלום.

אז האם בשביל לזכור משהו, צריך קודם לדעת אותו? אני אומר שלא, כי עצם הידיעה היא הזיכרון ולהיפך. ידיעה היא בעצם שינון של משהו מספיק פעמים, עד אשר זוכרים אותו מספיק טוב. בשאיפה שלא נשכח אותו בהמשך.

6 תגובות:

  1. אני זוכר (...) שהייתי צריך להסביר למישהו להגיע מביתו למקום בו היינו אמורים להיפגש. זה היה טרם עידן תוכנות הניווט.
    במקום לתת לו מסלול מסובך שכולל ספירת רמזורים ושמות רחובות, נתתי לו הנחיות שמבוססות על מצייני מקום ויזואליים. דווקא אותם אנחנו זוכרים היטב.
    אחת ההנחיות היתה: פנה שמאלה בשלט של "טר-ארמה", שהפינה שלו שבורה. שימוש במצייני מקום מיוחדים עוזר לנו להסביר, קל לנו לזכור אותם, במיוחד אם לא עשינו זאת מתוך כוונה לזכור, אלא כי פשוט הם משכו את תשומת לבנו.

    השבמחק
    תשובות
    1. ויזואליות זוכרים יותר טוב מאשר מילים כי אנחנו רואים הרבה לפני שידענו לדבר.

      הבעיה היא שלא תמיד יש מצייני דרך (מה יקרה אם בדיוק תיקנו את הכיכר?) או לחילופין אנחנו לא מודעים להם כי לנו הדרך טבעית.

      מחק
  2. ידע הוא כוח וסתם לשנן לא עושה אותנו בעלי ידע טוב יותר.
    ידע במשהו זה גם היכולת שלנו לנתח אותו ולחקור אותו לעומק מעבר לסתם שינון של חומר.

    השבמחק
    תשובות
    1. איך אתה חוקר משהו? על פי ידע שיש לך, נכון?
      אם אין לך ידע, אתה הולך וקורא (לדוגמה)
      הקריאה נותנת לך זויות שונות לגבי אותו דבר שאתה חוקר
      אתה מעשיר את הידע שלך או שבעצם את הזיכרון שלך? או את שניהם כי מדובר בעצם באותו דבר?

      כל דבר שתגיד לי שאתה יודע אני אגיד לך שבעצם אתה זוכר
      אם לא היית זוכר, לא היית יודע

      מחק
  3. חשוב יותר מליזכור הוא חוש השיפוט. לדעת מתי הידע הוא שקר ו\או שטויות חסרות ערך ומתי הוא אמיתי: מקדם ו\או מציל חיים ו\או משפר לפעם הבאה.

    השבמחק
  4. הבחנה יפה =] תמיד כשהתכוננתי למבחן דגלתי בשיטה - צריך להבין את החומר ולא לזכור אותו.... ועכשיו אני רואה שזה בעצם אותו דבר כי אם אני מבינה את החומר זה אומר שאני זוכרת אותו בעזרת ההיגיון...
    אף פעם לא חשבתי על זה ככה

    השבמחק