עבר הווה עתיד, לאו דווקא בסדר הזה

ציטוט מפורסם של דאגלס אדאמס אומר: "ישנה תיאוריה שאומרת שאם אי-פעם מישהו יגלה לשם מה בדיוק קיים היקום ולמה הוא כאן, הוא יעלם מיד ויתחלף במשהו עוד יותר מוזר ובלתי מובן. ישנה תאוריה נוספת שאומרת שכל זה כבר קרה."

הזמן אינו קיים, הזמן הוא קונספט שבנוי כולו על תפישה אישית, אינדיבידואלית, משתנה, שתלויה בהמון גורמים. בכל כתבה, סרט, הרצאה שיצא לי לראות/לקרא, התיאוריה הבסיסית למעבר בזמן, מדברת על לקפל את המרחב לצורה של גליל, לקרב שתי נקודות אחת לשניה וכך לעבור בין שני צידיו ובכך בעצם לעבור בזמן. לי זה מעלה שאלה אחת: אולי הכל כן קרה/קורה בבת אחת והסיבה היחידה שיש לנו תחושה כאילו הדברים קורים אחד אחרי השני, היא בגלל שהמרחב עקום מלכתחילה ולכן כל מה שצריך זה דווקא ליישר אותו? תדמיינו את עצמכם מסבירים עומק ליצור שחי בעולם של שני מימדים.

האם העבר באמת קיים? ואם הוא קיים, היכן הוא קיים? מתי הוא קיים? בפועל, העבר קיים אך ורק בזיכרון שלנו וגם שם, הוא מקבל צורה שונה ככל שהזמן עובר. יותר מזה, אותו עבר בדיוק, קיים בצורה שונה אצל אנשים שונים. כנראה שגם העבר הוא לא יותר מתפישה אישית, אינדיבידואלית, משתנה שתלויה בהמון גורמים.

מה לגבי ההווה, הוא קיים? איפה? מתי? עכשיו? אולי עכשיו? ועכשיו? חמקמק משהו ההווה הזה, אנחנו בכלל בטוחים שהוא שם? אולי גם הוא תפישה אישית, אינדיבידואלית, משתנה שתלויה בהמון גורמים?

אני בטוח שכולנו נסכים שהעתיד לא קיים. הרי הוא עדיין לא קרה. רגע, בעצם הוא קורה כל הזמן, כל רגע ורגע אבל אנחנו מתעלמים ממנו וקוראים לו "ההווה", אני במקומו כבר מזמן הייתי נעלב. מצד אחד נותנים לו כל כך הרבה כח וכשסוףסוף הוא מגיע, אנחנו מבטלים אותו ברגע אחד.

רוב המחשבות שלנו בכלל לא קשורות למה שקורה לנו כרגע. הן בעיקר קשורות לחרטות על העבר ולדאגות ממה שיקרה בעתיד. וההווה? שיחכה! אבל הוא, אין לו זמן, מיד מגיע הווה חדש והוא צריך ללכת. הדבר היחיד שהוא כאן ועכשיו, זו הנשימה שלנו. זו גם הסיבה שממליצים להתרכז בה, כאשר עושים מדיטציה או כשאנחנו סתם מנסים להירגע. אז לא משנה מה אתם עושים עכשיו, לא משנה על מה אתם חושבים עכשיו, לא משנה מה מדאיג אתכם עכשיו, אל תשכחו לנשום. עמוק.