בזמנו הייתה תוכנית טלויזיה בשם "הדבר הגדול הבא". מדובר בתוכנית לגילוי כשרונות מדהימים ומיוחדים. התוכנית בטלויזיה לא צלחה יותר מדי אך התוכנית המקבילה במציאות עם אותו שם, אשר מטרתה היא גילוי "כשרונות" שבד"כ קשורים לענייני שחיתות, חבלה ובלאגן פוליטי ובכלל, מצליחה מעל ומעבר למשוער ורצה כבר לא מעט עונות וכמו שזה נראה, היא תרוץ עוד כמה וכמה עונות.
בכל פעם שקורה משהו (גדול) חדש, או יותר נכון מתגלה משהו כזה, אני אומר לעצמי שהגיע הזמן לכתוב את הרשומה שתמיד רציתי לכתוב בנושא אבל איכשהו דחיתי אותה. משהו היה קורה בין הזמן שבו החלטתי לכתוב אותה לבין הזמן שבו אני באמת מתחיל לכתוב אותה וגורם לכך שהיא (שוב) לא תיכתב. מצד אחד ההרגשה היא סוג של חוסר חשק ומצד שני, רשומות אחרות כן נכתבות ולכן לא מדובר בעצלנות רבתי אלא במשהו אחר.
לאחרונה נפל לי האסימון, המשהו הזה הוא בעצם הידיעה שממילא בקרוב שוב יתגלה משהו (גדול) חדש שיגרום לי שוב לרצות לכתוב את הרשומה הזו ולכן אין לי לאן למהר, אם זה לא יהיה היום, זה יהיה בעוד שבוע ואם לא בעוד שבוע אז בעוד חודש, לא ביג דיל.
בכל פעם מדובר על משהו אחר גדול אבל לא בקנה מידה עולמי, אלא רק בארצנו הקטנה אבל השופעת אירועים כאילו מדובר באומה מעצמתית לפחות. זה היה עניין של זמן עד שאכתוב את הרשומה הזו. זו לא הייתה שאלה של אם, אלא של איזה אירוע יגרום לי סופית לשבת ולכתוב את הרשומה הזו וזה אכן קרה. המדהים הוא, שלמרות כל הסיפורים הגדולים שלבסוף מתגלים, תמיד יימצא זה שיכין את הקרקע לסיפור הבא, כאילו המחשבה ש ”לי זה לא יקרה“ רודפת את כולנו.
אם אתם תוהים על איזה אירוע אני מדבר, זו בדיוק הנקודה. בכל זמן נתון שבו תקראו את הרשומה הזו, גם בעתיד, יהיה מדובר באירוע אחר שיתאים בול לנושא הרשומה הזו. אני לא זוכר מה היה האירוע הראשון שגרם לי להבין שדברים גדולים קורים פה אחת לתקופה, המשעשע הוא שהתדירות גדלה ככל שעובר הזמן. זה נראה שכל הזמן קורים דברים שרק מחכים להתגלות ולבסוף הם אכן מתגלים. כאשר קורה משהו כזה, כל העיתונות גועשת. לפעמים היא כל כך גועשת שזה אפילו תופס כותרות בעיתונים בחו"ל ולפעמים זה תופס כותרות בחו"ל, רק בגלל שבארץ זה לא, מסיבה כזו או אחרת. אני בטוח שאין טעם לפרט, אתם בטח מבינים למה אני מתכוון.
מיותר לציין שממש עכשיו קורים דברים (גדולים) שיתגלו בעוד זמן מסויים, אולי ימים, אולי שבועות, אולי חודשים ובעצם, אולי אפילו מחר. למה לא בעצם? הרי אנחנו מדינה קטנה בכל קנה מידה אפשרי, ובמדינה כזו קטנה, כל סיפור נראה גדול, גדול מאוד.
בכל פעם שקורה משהו (גדול) חדש, או יותר נכון מתגלה משהו כזה, אני אומר לעצמי שהגיע הזמן לכתוב את הרשומה שתמיד רציתי לכתוב בנושא אבל איכשהו דחיתי אותה. משהו היה קורה בין הזמן שבו החלטתי לכתוב אותה לבין הזמן שבו אני באמת מתחיל לכתוב אותה וגורם לכך שהיא (שוב) לא תיכתב. מצד אחד ההרגשה היא סוג של חוסר חשק ומצד שני, רשומות אחרות כן נכתבות ולכן לא מדובר בעצלנות רבתי אלא במשהו אחר.
לאחרונה נפל לי האסימון, המשהו הזה הוא בעצם הידיעה שממילא בקרוב שוב יתגלה משהו (גדול) חדש שיגרום לי שוב לרצות לכתוב את הרשומה הזו ולכן אין לי לאן למהר, אם זה לא יהיה היום, זה יהיה בעוד שבוע ואם לא בעוד שבוע אז בעוד חודש, לא ביג דיל.
בכל פעם מדובר על משהו אחר גדול אבל לא בקנה מידה עולמי, אלא רק בארצנו הקטנה אבל השופעת אירועים כאילו מדובר באומה מעצמתית לפחות. זה היה עניין של זמן עד שאכתוב את הרשומה הזו. זו לא הייתה שאלה של אם, אלא של איזה אירוע יגרום לי סופית לשבת ולכתוב את הרשומה הזו וזה אכן קרה. המדהים הוא, שלמרות כל הסיפורים הגדולים שלבסוף מתגלים, תמיד יימצא זה שיכין את הקרקע לסיפור הבא, כאילו המחשבה ש ”לי זה לא יקרה“ רודפת את כולנו.
אם אתם תוהים על איזה אירוע אני מדבר, זו בדיוק הנקודה. בכל זמן נתון שבו תקראו את הרשומה הזו, גם בעתיד, יהיה מדובר באירוע אחר שיתאים בול לנושא הרשומה הזו. אני לא זוכר מה היה האירוע הראשון שגרם לי להבין שדברים גדולים קורים פה אחת לתקופה, המשעשע הוא שהתדירות גדלה ככל שעובר הזמן. זה נראה שכל הזמן קורים דברים שרק מחכים להתגלות ולבסוף הם אכן מתגלים. כאשר קורה משהו כזה, כל העיתונות גועשת. לפעמים היא כל כך גועשת שזה אפילו תופס כותרות בעיתונים בחו"ל ולפעמים זה תופס כותרות בחו"ל, רק בגלל שבארץ זה לא, מסיבה כזו או אחרת. אני בטוח שאין טעם לפרט, אתם בטח מבינים למה אני מתכוון.
מיותר לציין שממש עכשיו קורים דברים (גדולים) שיתגלו בעוד זמן מסויים, אולי ימים, אולי שבועות, אולי חודשים ובעצם, אולי אפילו מחר. למה לא בעצם? הרי אנחנו מדינה קטנה בכל קנה מידה אפשרי, ובמדינה כזו קטנה, כל סיפור נראה גדול, גדול מאוד.
אתמול שמעתי בחדשות שחתול שאבד בניו-מקסיקו לפני 8 חודשים נמצא בריא ושלם במרחק של 2,000 ק"מ מביתו. ולמה אני מספר את זה ? כי את הידיעה הזו סיפרו בחדשות ברדיו, כאלה שנמשכים 3 דקות וצריך להכניס את כל השחיתויות, מעשי הרצח, השוד, האלימות, התאונות, האיום האיראני, הייאוש האמריקני ועוד. ופתאום ידיעה על חתול. כמה מלבב.
השבמחקואני אומר לעצמי - מתי יגיע היום שייפתחו את החדשות בידיעה כזו ?