בעולם אידאלי
אנשים היו משאירים את דלת השירותים הציבוריים פתוחה כאשר הם מסיימים, כדי שנדע שהם לא בשימוש, בלי שנצטרך לדפוק על הדלת או להסתכן בלפתוח את הדלת ולמצא שם מישהו ששכח לנעול אותה.
כאשר יש סימון (אדום) שדלת השירותים נעולה, אנשים לא היו מנסים לפתוח אותה ולהבהיל את אלה שבפנים, בגלל מחשבה שנמשכת מאית השניה, שאולי הם שכחו לנעול אותה.
כאשר יש סימון לתחילת התור בבית המרקחת, אנשים באמת היו עומדים אחריו ונותנים פרטיות למי שמקבל שירות.
היו פחות פקקים לפונים ימינה ללא רמזור, כי הנהגים לא היו מנסים להשתחל בכח ובעצם כך לגרום לאותם פקקים.
היו בונים את הכביש רחב מלכתחילה ולא בונים כביש עם נתיב אחד לכל כיוון, שגורם לבלאגן ומיד כשמסיימים אותו, מתחילים בהרחבה ששוב גורמת לבלאגן בגלל העבודות בכביש.
בכל הסניפים של אותה הרשת (ולא משנה איזו) היינו משלמים את אותו מחיר לאותו מוצר ולא משלמים יותר בסניף מסויים רק בגלל שהוא ממוקם באיזור "עשיר" או משלמים פחות רק בגלל שהוא ממוקם באיזור "עני".
לא היינו צריכים לזפזפ כי בכל תחנה שהיינו בוחרים, היה מה לראות.
לא היו נותנים לנו 100-1000 מגהביט מהירות הורדה באינטרנט ובאותה נשימה גם חוסמים לנו את מקורות ההורדה.
היינו מכינים את העולם שמעל לאדמה לילדים שלנו ולא מכינים את העולם שלמטה (מקלטים) כדי שיהיה להם איפה להסתתר.
לא היינו צוחקים למראה אדם שמחליק על בננה, אלא היינו מחייכים למראה האדם שבא לעזור לו לקום.
היינו מזילים דימעה מהתרגשות, ממכוניות שמפנות מקום לאמבולנס ולא מזילים דימעה מהמכונית שטסה אחרי האמבולנס ומנצלת את המעבר שהוא מייצר.
הכפילים של אלביס פרסלי היו מתים ואלביס עצמו היה חי.
סוף השבוע היה נמשך חמישה ימים והשבוע עצמו יומיים.
בעולם אידאלי לא הייתי צריך לכתוב את הרשומה הזו.
אנשים היו משאירים את דלת השירותים הציבוריים פתוחה כאשר הם מסיימים, כדי שנדע שהם לא בשימוש, בלי שנצטרך לדפוק על הדלת או להסתכן בלפתוח את הדלת ולמצא שם מישהו ששכח לנעול אותה.
כאשר יש סימון (אדום) שדלת השירותים נעולה, אנשים לא היו מנסים לפתוח אותה ולהבהיל את אלה שבפנים, בגלל מחשבה שנמשכת מאית השניה, שאולי הם שכחו לנעול אותה.
כאשר יש סימון לתחילת התור בבית המרקחת, אנשים באמת היו עומדים אחריו ונותנים פרטיות למי שמקבל שירות.
היו פחות פקקים לפונים ימינה ללא רמזור, כי הנהגים לא היו מנסים להשתחל בכח ובעצם כך לגרום לאותם פקקים.
היו בונים את הכביש רחב מלכתחילה ולא בונים כביש עם נתיב אחד לכל כיוון, שגורם לבלאגן ומיד כשמסיימים אותו, מתחילים בהרחבה ששוב גורמת לבלאגן בגלל העבודות בכביש.
בכל הסניפים של אותה הרשת (ולא משנה איזו) היינו משלמים את אותו מחיר לאותו מוצר ולא משלמים יותר בסניף מסויים רק בגלל שהוא ממוקם באיזור "עשיר" או משלמים פחות רק בגלל שהוא ממוקם באיזור "עני".
לא היינו צריכים לזפזפ כי בכל תחנה שהיינו בוחרים, היה מה לראות.
לא היו נותנים לנו 100-1000 מגהביט מהירות הורדה באינטרנט ובאותה נשימה גם חוסמים לנו את מקורות ההורדה.
היינו מכינים את העולם שמעל לאדמה לילדים שלנו ולא מכינים את העולם שלמטה (מקלטים) כדי שיהיה להם איפה להסתתר.
לא היינו צוחקים למראה אדם שמחליק על בננה, אלא היינו מחייכים למראה האדם שבא לעזור לו לקום.
היינו מזילים דימעה מהתרגשות, ממכוניות שמפנות מקום לאמבולנס ולא מזילים דימעה מהמכונית שטסה אחרי האמבולנס ומנצלת את המעבר שהוא מייצר.
הכפילים של אלביס פרסלי היו מתים ואלביס עצמו היה חי.
סוף השבוע היה נמשך חמישה ימים והשבוע עצמו יומיים.
בעולם אידאלי לא הייתי צריך לכתוב את הרשומה הזו.
בעולם אידיאלי גם לא יהיו יותר מידי קוטרים (-:
השבמחקכי לא יהיה על מה לקטר
מחקאין מצב (-: חייב להיות תמיד מכוער כדי שתדע להעריך את היפה.
מחקואני חשבתי שאין מצב כי תמיד נמצא על מה להתלונן
מחקכמו שלילי טומלין אמרה: השפה הומצאה על מנת לספק את הצורך הכי בסיסי של בני אדם: להתלונן.
עם 2 אני כ"כ מסכימה ומזדהה אבל לגבי עניין השירותים יש סיבה למה סוגרים את הדלת. אתה לא רוצה להריח מה עשה שם קודמך.
השבמחקהפיתרון - אור. כבוי כשפנוי ודלוק כשתפוס. (רואים גם את הקו מתחת לדלת).
ואם בכל תחנה היה מה לראות היינו נתקעים על ערוץ 1 ולא ממשיכים הלאה...אולי ב-2 יש משהו שיותר מעניין או חשוב שנדע?
אגב, לגבי עניין המחירים השונים לאותו מוצר: האוכל של הכלבה שלי, אותה כמות, אותה חברה, אותו טעם, אותה רשת(!!) בבאר שבע -29.90, באשדוד 36, בהרצליה פיתוח 36.40
מחקבדיוק על זה אני מדבר. בעירי הקודמת המחירים של רשת מסויימת היו כלכך נמוכים בהשוואה לשאר הסניפים, שכאשר קיבלתי תלושי הנחות (מועדון הלקוחות היה מקבל פעם בחודש הנחות שונות בדואר) זה עדיין היה יותר יקר מהמחירים הרגילים של אותו סניף. בסניפים אחרים ההנחות היו שוות משהו.
מחקבגן-עדן למפגרים לא הייתה זכות הצבעה
השבמחקבגן-עדן מי שלא מצליחה להיתרבות דרך הטבע לא הייתה מקבלת טיפולי פוריות (כי היה ידוע שהייתה יוצרת מתוסכל: כמובן שזה לא איכפת לה כי *היא* רוצה עכשיו ילד ולעזאזל העתיד שלו).
בגן-עדן המעסיקים היו מחפשים קודם להעסיק ולא קודם לפטר.
בגן-עדן כולנו היינו נולדים למעמד השירות הציבורי.
בגן-עדן מי שלא היה חושב היה ניכחד.
בגן-עדן לא היה דבר כזה "שיעמום" כי כל יום היה לך מה לעשות.
בגן-עדן לא היתה זכות קיום לסנובים.
בגן-עדן הדאגה היחידה שלך הייתה כניסת רעלנים שישברו את החברה המושלמת שהצלחתה לבנות.
רואה איזה מזל שזה לא עולם אידיאלי?! לא היה על מה להתלונן ולך לא היה על מה לכתוב ואז לא היו נכנסים לכאן אנשים להכיר אותך כי לא היית כותב על זה ;-)
השבמחקכנראה שהאידיאלי זה המצוי והרצוי שמתרחש לו בכל רגע, אנחנו רק צריכים לא להתווכח עם המציאות והכל קורה לטובה.
השבמחקבעולם אידיאלי לשולחנות לא היו פינות חדות שנתקעות בברך ועושות כואב.
השבמחקולא היו להם רגליים שמגיעות לריצפה ונתקעות לנו בזרת של הרגל
מחקאהבתי. העולם הוא לא המקום הכי אידאלי אבל רשומות כאלו עושות אותו יותר נסבל :)
השבמחק