חייב צריך רוצה

את פירמידת הצרכים של מאסלו אתם בטח מכירים. אם ננסה לסכם אותה, נגלה שהשפה חילקה אותה לשלושה חלקים.

חייב:  

אתם בטח משתמשים בביטוי הזה הרבה פעמים במשך היום אבל המשמעות שלו שונה ממה שאתם חושבים. אתם חייבים הרבה פחות דברים ממה שאתם חושבים שאתם חייבים. המשמעות של "חייב" אומרת שלא תוכלו לחיות/לשרוד בלי זה. תאמינו לי, אין הרבה דברים בעולם הזה שאתם באמת חייבים. לא מאמינים לי? תשאלו את מאסלו. ולא, הסלולרי הוא לא משהו שלא תוכלו לחיות בלעדיו. 

צריך: 

זה ביטוי עדין יותר ל"חייב". אם "חייב" זה "חובה שיהיה", אז צריך זה "נחמד שיהיה" (באנגלית זה נשמע יותר טוב). בביטוי הזה נשתמש כאשר נבין שאנחנו לא באמת חייבים משהו, כלומר זה לא משהו שהשרידות שלנו תלויה בו ועדיין זה משהו שממש היינו רוצים שיהיה לנו. זה שלב ביניים בין החלק ההישרדותי לחלק שבו הבחירה נתונה בידינו.

רוצה: 

ככל שנבין יותר עד כמה רוב הדברים שאנחנו "חייבים", אנחנו לא באמת חייבים, נבין שאת רוב הדברים, אנחנו פשוט רוצים. הביטוי רצון מאפשר בחירה וזה הכח הגדול שלו. בדיוק כמו שנרצה/נבחר במשהו מסויים, כך נוכל לרצות/לבחור משהו אחר כי אנחנו לא "חייבים" אותו. בנוסף, אם לא נתייחס למשהו הזה כמשהו הישרדותי, ההתנהלות שלנו תהיה בהתאם ולא מתוך לחץ/פחד.

מאחורי כל רצון פיזי, עומד משהו רגשי שאנחנו רוצים למלא. כלומר הצרכים שלנו הם בעיקר רגשיים ואנחנו ננסה למלא את הצרכים האלה דרך הרצונות שלנו. לעומת זאת, אם ניגש לעניין הזה כ"חייבים", נהיה נעולים עליו ואם לא נקבל אותו, נתנהג בקורבנות. כאשר נבין שזה משהו שאנחנו רוצים, נוכל לבחור מתוך מגוון רחב יותר של אפשרויות וכך כל ההתנהלות שלנו תהיה ממקום חזק.

הנושא הזה מתקשר מאוד לכל נושא ה"מודעות". לא סתם אומרים לנו שמודעות זו ההתחלה של הפיתרון, לא בגלל שלמודעות עצמה יש כח, היא לא שווה הרבה בפני עצמה. מה שמודעות כן נותנת לנו, זה את אפשרות הבחירה. מודעות למשהו שמה אותנו במקום חזק ולא קורבני. בטח לעומת המקום שבו אנחנו "חייבים". ה"חייב" עלול להגיע מהר מאוד ל"מגיע לי" ואוי ואבוי אם מה שמגיע לי, לא יגיע אלי וכמה שיותר מהר.