אומרים שאמונה באלוהים ואמונה בכלל, גורמת לנו להרגשה טובה כשהכל טוב, ולנחמה מהירה כאשר הנורא מכל קורה. כאשר אדם קרוב נפטר, לא שואלים שאלות ופשוט סומכים על ההוא שבשמיים. הוא נשגב מבינתנו וכל עוד הוא מבין מה הוא עושה, זה מספיק. אם הלך מאיתנו בחור טוב, נאמר שהוא בוחר קודם את הטובים ביותר ואם חס וחלילה ילד קטן נפטר, נאמר שהוא היה ילד קטן אבל צדיק גדול ולכן הוא לא היה צריך לשהות הרבה זמן בעולמנו והוא זכה לגאולה מהר יותר מרובנו.
בתקופת הפיגועים הנוראה שהייתה בארץ, בכל פעם שהיה פיגוע עם 10 הרוגים, האמירה הייתה ”טוב שלא היו 20“. התגובה המיידית לאמירה כזו הייתה שמדובר באמירה נוראית, בייחוד לקרובי ההרוגים אבל במבט מלמעלה על האמירה הזו, כשמוציאים החוצה את הרגשות, מבינים שיש משהו אמיתי באמירה הזו. היא באמת טיפה מנחמת, הרי עם כל הכאב אי אפשר שלא להסכים לכך שעדיף 10 הרוגים מאשר 20. ואם בפיגוע לאחר מכן היו 20 הרוגים, נאמר שטוב שלא היו 30 ונוכל להתנחם בכך.
רגע, ואם אתם לא מאמינים בכלל (אתאיסטים)? ואם אתם עדיין בודקים אם יש במי או במה להאמין (אגנוסטיקנים)? האם לנצח תישארו יתומים מנחמה? אז לכם אני מציע הסתכלות טיפה שונה, רציונלית יותר. על מנת להסביר את הנקודה הזו אתן דוגמה קטנה וממנה אשליך על הרעיון כולו. תארו לעצמכם מופע שבו נמצאים 50,000 איש. אתם הולכים למופע ואי שם ברחבה הגדולה ישנם אנשים נוספים שאתם מכירים. כולכם הולכים, זזים ונדחסים. מה הסיכוי שתפגשו במישהו שאתם מכירים בכל ההמולה הזו? המחשבה הראשונית היא כנראה שהסיכוי אפסי אבל תכלס, יש סיכוי שזה יקרה. אני בטוח שזה אפילו כבר קרה לכם.
אם נקביל את המופע הזה ל“עולם“ ואת האנשים ל“אירועים“, בדיוק כמו אותם אנשים, גם האירועים כל הזמן ”זזים, הולכים ונדחסים“ או בשפה שאנחנו מכירים, הם פשוט קורים. כל הזמן קורים. אירועים שתכננו וכאלה שלא, אירועים שרצינו שיקרו וכאלה שלא אבל קרו בכל זאת. כאשר מבינים שכל כך הרבה אירועים קורים כל הזמן, ישנו סיכוי לא רע שחלקם יקרו גם לנו, בדיוק כמו הסיכוי שנפגוש מישהו שאנחנו מכירים במופע, שנמצאים בו המון אנשים שאנחנו לא מכירים. מה שקרה לנו, אמנם קרה לנו אבל הוא לא אישי, הפעם הוא קרה לנו ומחר הוא יקרה למישהו אחר.
ישנו ביטוי שאומר, "מזל זה הסתברות שנלקחה באופן אישי". אני אהבתי את הביטוי הזה כי מעבר לעובדה שהוא פשוט נכון, גם ההיפך שלו הוא נכון. באותה מידה שמזל יכול להילקח באופן אישי (ונשמח לעשות זאת כי זה משהו חיובי), אפשר לקחת חוסר מזל באופן לא אישי ולהבין שכשקורים כל כך הרבה אירועים בתדירות מדהימה, יש סיכוי (קלוש ככל שיהיה) שחלק מהאירועים האלה, יקרו לנו. חלקם יהיו נעימים וטובים ונרצה שהם יקרו שוב וחלקם יהיו עצובים ונרצה לא לחוות אותם שוב לעולם.
אני די בטוח שגם אם נבין שאירוע רע שקרה לנו, הוא אירוע בודד בתוך סידרה אינסופית של אירועים, זה לאו דווקא יקל עלינו את ההרגשה הרעה (למרות שלמאמינים זה בדיוק מה שעוזר) אבל אולי שילוב של אמונה וידיעה כן תעשה זאת. אפשר להאמין בהוא שם למעלה שיודע מה הוא עושה ועובדה שלמאמינים זה אכן עובד אבל למי שקצת פחות מאמין בהוא שם למעלה או בכלל, נותר להאמין בהסתברות ולהבין שאלה החיים. דברים כל הזמן קורים, לפעמים לנו, לפעמים לאחרים, לפעמים הם יהיו טובים ולפעמים הם יהיו רעים, זו דרכו של העולם.
בתקופת הפיגועים הנוראה שהייתה בארץ, בכל פעם שהיה פיגוע עם 10 הרוגים, האמירה הייתה ”טוב שלא היו 20“. התגובה המיידית לאמירה כזו הייתה שמדובר באמירה נוראית, בייחוד לקרובי ההרוגים אבל במבט מלמעלה על האמירה הזו, כשמוציאים החוצה את הרגשות, מבינים שיש משהו אמיתי באמירה הזו. היא באמת טיפה מנחמת, הרי עם כל הכאב אי אפשר שלא להסכים לכך שעדיף 10 הרוגים מאשר 20. ואם בפיגוע לאחר מכן היו 20 הרוגים, נאמר שטוב שלא היו 30 ונוכל להתנחם בכך.
רגע, ואם אתם לא מאמינים בכלל (אתאיסטים)? ואם אתם עדיין בודקים אם יש במי או במה להאמין (אגנוסטיקנים)? האם לנצח תישארו יתומים מנחמה? אז לכם אני מציע הסתכלות טיפה שונה, רציונלית יותר. על מנת להסביר את הנקודה הזו אתן דוגמה קטנה וממנה אשליך על הרעיון כולו. תארו לעצמכם מופע שבו נמצאים 50,000 איש. אתם הולכים למופע ואי שם ברחבה הגדולה ישנם אנשים נוספים שאתם מכירים. כולכם הולכים, זזים ונדחסים. מה הסיכוי שתפגשו במישהו שאתם מכירים בכל ההמולה הזו? המחשבה הראשונית היא כנראה שהסיכוי אפסי אבל תכלס, יש סיכוי שזה יקרה. אני בטוח שזה אפילו כבר קרה לכם.
אם נקביל את המופע הזה ל“עולם“ ואת האנשים ל“אירועים“, בדיוק כמו אותם אנשים, גם האירועים כל הזמן ”זזים, הולכים ונדחסים“ או בשפה שאנחנו מכירים, הם פשוט קורים. כל הזמן קורים. אירועים שתכננו וכאלה שלא, אירועים שרצינו שיקרו וכאלה שלא אבל קרו בכל זאת. כאשר מבינים שכל כך הרבה אירועים קורים כל הזמן, ישנו סיכוי לא רע שחלקם יקרו גם לנו, בדיוק כמו הסיכוי שנפגוש מישהו שאנחנו מכירים במופע, שנמצאים בו המון אנשים שאנחנו לא מכירים. מה שקרה לנו, אמנם קרה לנו אבל הוא לא אישי, הפעם הוא קרה לנו ומחר הוא יקרה למישהו אחר.
ישנו ביטוי שאומר, "מזל זה הסתברות שנלקחה באופן אישי". אני אהבתי את הביטוי הזה כי מעבר לעובדה שהוא פשוט נכון, גם ההיפך שלו הוא נכון. באותה מידה שמזל יכול להילקח באופן אישי (ונשמח לעשות זאת כי זה משהו חיובי), אפשר לקחת חוסר מזל באופן לא אישי ולהבין שכשקורים כל כך הרבה אירועים בתדירות מדהימה, יש סיכוי (קלוש ככל שיהיה) שחלק מהאירועים האלה, יקרו לנו. חלקם יהיו נעימים וטובים ונרצה שהם יקרו שוב וחלקם יהיו עצובים ונרצה לא לחוות אותם שוב לעולם.
אני די בטוח שגם אם נבין שאירוע רע שקרה לנו, הוא אירוע בודד בתוך סידרה אינסופית של אירועים, זה לאו דווקא יקל עלינו את ההרגשה הרעה (למרות שלמאמינים זה בדיוק מה שעוזר) אבל אולי שילוב של אמונה וידיעה כן תעשה זאת. אפשר להאמין בהוא שם למעלה שיודע מה הוא עושה ועובדה שלמאמינים זה אכן עובד אבל למי שקצת פחות מאמין בהוא שם למעלה או בכלל, נותר להאמין בהסתברות ולהבין שאלה החיים. דברים כל הזמן קורים, לפעמים לנו, לפעמים לאחרים, לפעמים הם יהיו טובים ולפעמים הם יהיו רעים, זו דרכו של העולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה