יום ראשון, 25 בדצמבר 2016

ההוצאות עלי, עלייך ועל כולנו (שכר הח"כים/שרים)

גם השנה, כמו כל שנה, עולה לכותרות נושא המשכורות של חברי הכנסת והשרים.

הכוונה לתוספות השכר שהם עומדים לקבל בתקופה שרובנו חווים נטל כלכלי הולך וגובר ורבים מאיתנו מתקשים לגמור את החודש. ההסתכלות על המשכורת, או בשמה האחר, הכנסה, היא הסתכלות שגויה. אני דווקא רוצה לדבר על ההוצאות של חברי הכנסת והשרים. אני מתמקד בזה כי לדעתי זו הנקודה האמיתית שיש להתייחס אליה.

לדעתי, הבעיה לא נעוצה בהכנסה (משכורת) שלהם אלא דווקא בהוצאות שלהם או יותר נכון לומר, בחוסר ההוצאות שלהם. הסיבה העיקרית לכך שההוצאות שלהם שואפות לאפס היא בעובדה שאנחנו, במיסים שלנו, משלמים להם את ההוצאות. קצרה היריעה לפרט את רשימת ההוצאות שאנחנו משלמים עבורם אבל זה מגיע עד לרמת הוצאות הטלפון, קבלת כל! העיתונים היומיים ועוד. אני מזכיר לכם שבנוסף לכל זה, יש גם סכום שנקרא "קשר עם הבוחר" שכבר מזמן הוכח שכל קשר בין תקציב זה לקשר עם הבוחר, הוא מקרי בהחלט.

אז למה אני חושב שהבעיה היא בהוצאה ולא בהכנסה? מכיוון שכשמישהו אחד משלם עבור הדברים של מישהו אחר, הערך של אותם דברים בעיני האדם ששילמו עבורו, נמוך יותר מאשר אלה שהאדם עצמו שילם עליהם. מעבר לכך, קל יותר "להתפרע" כאשר יודעים שמישהו אחר משלם על ההתפרעות הזו. כדוגמה קטנה אני יכול לתת את נושא עלות הדלק כאשר לוקחים ליסינג מהעבודה. כאשר בעל אוטו מליסינג נכנס לתחנת דלק, הוא לא מוציא את כרטיס האשראי על מנת לשלם על הדלק ולכן לא נוצר אצלו קשר ישיר בין פעולת מילוי הדלק לתשלום עליו ולכן קל יותר לבצע נסיעות באופן כללי, כולל נסיעות קצרות, כולל כאלה שאינן הכרחיות. אני בטוח שאלה שכן משלמים על הדלק שלהם, כן חושבים יותר לפני כל נסיעה ואני בטוח שלפעמים אפילו מוותרים עליה או מוצאים חלופות אחרות לנסיעות ספציפיות.

99% מהמשכורת של חברי הכנסת והשרים, הולכים לכיס הפרטי שלהם מכיוון ש99% מההוצאות שלהם משולמות על ידינו. אם ניקח את תקציב "קשר עם הבוחר" בתור דוגמה ונגלה ששר מסויים רכש בתקציב הזה סלולרי או טבלט חדשים, האם אתם חושבים שאותו שר, עשה סקר שוק לפני שהוא קנה אותו? אני יכול להבטיח לכם שלא. רוב הסיכויים הם שהוא שלח את העוזר שלו שיקנה את המכשיר היקר ביותר, בלי לברר יותר מדי את המחירים. מבחינתו, אין טעם לברר מחירים, הרי לא הוא משלם עליו. זו דוגמה קטנה כמובן אבל אפשר להשליך ממנה על ההתנהלות הכללית של אדם כזה או אחר, כאשר מישהו אחר משלם עליו.

אז מה הפיתרון? אני אעיז לומר את הדבר הבא: אני מעדיף שהם יקבלו תוספת שכר אבל בתנאי אחד והוא שאת ההוצאות שלהם, הם יתחילו לשלם בעצמם כי אני יודע שברגע שההוצאות יהיו עליהם, כל ההתייחסות שלהם תשתנה לחלוטין. הם יתחילו להבין מה עובר על האדם הממוצע מהרחוב, שמשלם בעצמו על הדברים שלו ובעיקר הם יתחילו להעריך דברים בצורה אחרת ולא יקחו אותם וכמובן אותנו, כמובן מאליו.

4 תגובות:

  1. מסכים אבל כל זה נכון באופן חלקי לגבי חברי הכנסת. ונכון שבעתיים לגבי ראש הממשלה שעבורו אנחנו משלמים ומממנים 3 אחוזות כולל פיתוח טיפוח השקיה הדליה גינון מינון הלבשה הכחשה ארוחות תערוכות אירוח ביטוח גלידה ונרות. ומתנות. ורהיטי גן. פעמיים. וסיעוד קרובים.
    ונהגים ומאבטחים. כפול ארבע. גם בארבע בבוקר

    השבמחק
  2. טור מעניין, אם כי צריך לזכור שהאנשים האלה לא נולדו חברי כנסת,היו להם חיים לפני הכניסה לכנסת, אמור להיות להם קנה מידה להעריך הוצאות.
    אלא אם כן הם עוברים פירמוט למוח עם ההשבעה.

    השבמחק