ת'עייפ - תסמונת עייפות פסיכוסומטית

מכירים את האנשים האלה שתמיד עייפים?

או את אלה שכשקצת קשה או כשמשהו קצת לא מסתדר אז פתאום העייפות משתלטת עליהם והם מתים לישון? האפשרות הראשונה שעולה היא לבדוק ויטמין B12, האפשרות השניה היא להחליט שהיום הם ילכו לישון מוקדם והאפשרות השלישית היא פשוט לא לדעת את הסיבה. B12 תקין כי הם כבר בדקו, הם הלכו לישון מוקדם ואפילו ישנו מצויין ועדיין העייפות עובדת שעות נוספות. מצאתי שאולי, רק אולי, קיימת אפשרות נוספת.

האפשרות שאני מעלה פה, רלוונטית בעיקר לאלה שמתעייפים מיד כשמשהו לא מסתדר להם, כשקצת או הרבה קשה להם או כשהם מתרצים שהם עייפים כאשר לא בא להם לעשות משהו. ד"א, כאשר אותם אנשים אומרים שהם עייפים, אני באמת מאמין להם, שלא יהיה ספק.

אני פונה להורים שביננו: האם קרה לכם שהילדים שלכם התחילו להתפרע ולהשתולל ומיד אמרתם לעצמכם, או לאלה הסובבים אתכם שהעירו לכם שהילדים משתוללים, שהילדים פשוט מאוד עייפים או שהם כנראה לא ישנו (מספיק) צהריים ולכן הם עייפים וזו הסיבה להתפרעות שלהם? אם כן, אתם עלולים לפתח אצלם את תסמונת העייפות הפסיכוסומטית או בקיצור: ת'עייפ.

תזכרו שבתור ילדים קטנים, מנגנון הסינון והאיבחון של מה שנאמר לנו, לא מתפקד ברמה גבוהה, אם בכלל. כל מה שנאמר לנו נכנס פנימה, ללא סינון וללא בדיקה, שוקע לו לאיטו עד שהוא נספג טוב טוב בתוכנו. מה נעשה איתו בהמשך? לא ברור. כאשר הילד שומע שוב ושוב שהוא עייף, באיזשהו שלב הוא פשוט מאמין שהוא כזה. הוא בכלל חשב שהוא מתוסכל או עצבני או כועס. יכול להיות שהוא באמת כועס על משהו אבל רגע, אמא או אבא אומרים שאני עייף אז אולי אני לא כל מה שחשבתי שאני ואני בעצם עייף? יותר מזה, אני מתפרע, משתולל וצועק וההורים שלי אומרים לי שזה מתוך עייפות. אני מנסה לבנות משהו בלגו, לא מצליח ומתוך תסכול אני זורק את חלקי הלגו לכל כיוון והם אומרים שגם זה מעייפות. אולי הם צודקים?

כאשר זה קורה שוב ושוב, הילד מתחיל להאמין שכשדברים לא מסתדרים לו, כשקשה לו, כשהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה ולכן הוא מתפרע זה בעצם בגלל שהוא עייף ומה עושים כשעייפים? נכון! הולכים לישון. וכך, כאשר הם גדלים, במידה וזה שקע טוב טוב עמוק בפנים, הם מתחילים לפתח עייפות אמיתית כי הם משוכנעים שהם באמת כאלה, בכל פעם שקשה להם או כשהם לא רוצים להתמודד עם משהו.

יכול להיות שיש מקרים שבהם הילדים באמת עייפים אבל לפני שאתם קופצים למסקנה הזו וגם מפזרים אותה לכל עבר, כולל לעבר הילד שלכם, נסו לבדוק איתו האם הוא באמת עייף או שאולי הוא בכלל כועס, מתוסכל או אולי עצוב. באופן כללי מומלץ לתת לילד להביע את מה שהוא מרגיש וחווה כרגע במקום להחליט בשבילו, להחלטות האלה יכולות להיות השפעה לא קטנה כאשר הוא יגדל.