בסרטים ובאגדות מראים לנו את תחילתה של זוגיות נפלאה.
במציאות האמירה על המשך זוגיות נפלאה, ללא ויכוחים ומריבות הינה שלילית בעיקרה, כלומר אם אתם נמצאים בזוגיות שבה הכל תמיד שמח ופורח עם הרבה נצנצים מהבהבים אז משהו שם כנראה לא תקין. אם אינכם מבינים למה אני מתכוון, אני אפרט מספר נקודות שאולי יבהירו את הטענה.
נקודה ראשונה אומרת, שאם זוגיות היא ללא ויכוחים, מריבות וחילוקי דעות באופן כללי, זה עלול לרמוז על אפאטיות של אחד הצדדים (או שניהם) כלפי הזוגיות בכלל וכלפי האנשים שמרכיבים אותה בפרט.
נקודה שניה אומרת, שזוגיות כמו זו שתיארתי בנקודה הקודמת, עלולה לרמוז על כך שאחד הצדדים מבטל את עצמו אל מול הצד השני ומי רוצה לחשוב על עצמו כאחד שמבטל את עצמו? רמז: אף אחד. כל אחד רוצה לדעת שיש לו say במה שקורה ואם צריך להמציא say, גם טוב, העיקר שהקול שלו יישמע.
נקודה שלישית מדברת על חוסר איכפתיות. דומה במקצת לנושא האפאטיות אבל קצת פחות קיצוני. כלומר אני לא אדיש לצד השני ו/או לקיום שלו אבל גם לא איכפת לי מה קורה איתו כל עוד יש לי שקט ממנו. חלקכם אולי מכירים את זה עם הילדים, נותנים להם לראות טלויזיה או לשחק עם ה IPAD, העיקר שלנו (ההורים) יהיה קצת שקט.
אם הנקודות הקודמות לא עשו עליכם רושם באה הנקודה הרביעית וטורפת את הקלפים. הנקודה הזו מדברת על הביטוי "make up sex", שאני בטוח שכולכם מכירים. הנקודה היא שקיום יחסי מין אחרי מריבה, הינה קתרזיס שכולנו צריכים לחוות וככל שהמריבה גדולה יותר, ככה הקתרזיס יהיה מושלם יותר. אני לא אגזים אם אומר שיש אנשים שעשו להם תחביב לייצר בלאגנים בזוגיות רק כדי לחוות את החוויה הזו (שוב ושוב ושוב...).
האם יש מצב כזה זוגיות ללא ויכוחים, ללא בעיות, ללא חילוקי דעות ושעדיין הזוגיות תהיה פשוט טובה כמות שהיא? לצערי אין לי תשובה אבל יש לי הרגשה שהדור שלנו לקח את זה לקיצוניות כך שאנחנו כל כך מאוהבים בחילוקי הדעות (מילה עדינה למצב האמיתי) בין שני הצדדים, שנוצר מצב עקבי של מריבות וויכוחים, שרק מתגברים ומתגברים ויותר מזה, דברים שפעם אהבנו בצד השני הופכים פתאום גם הם לנקודות חיכוך בלתי נגמרות עד ש... זה נגמר, בד"כ בצורת גירושים.
וכאן אני מגיע לחלק השני, שקשור לפרידה/גירושים. חשבתם פעם למה שני אנשים, שעד לפני מספר ימים/שבועות/חודשים היו האוהבים הגדולים ביותר אחד של השני, הופכים לאוייבים הכי גדולים אחד של השני? המחשבה שאני לא יכול להימנע ממנה היא, שעל מנת לפרק חיבור כל כך עוצמתי כמו זה שהיה בין הצדדים, יש צורך בכעס מאוד גדול כך שהפירוק יהיה באמת מושלם ולא יגרום לצדדים אפילו לרצות לחשוב על לחזור להיות אחד עם השני. תחשבו על פלסטר שמודבק טוב טוב ואתם צריכים להסיר אותו. ככל שהוא מודבק טוב יותר, דרוש כח חזק יותר על מנת להסיר אותו. זה כואב, לפעמים מאוד כואב אבל זה הכרחי על מנת לבצע את הפעולה. כמובן שזה לא קורה ב 100% מהמקרים, יש מצבים שזוגיות מסתיימת בצורה נעימה והצדדים נשארים חברים ויש מצבים שבהם שני הצדדים חוזרים להיות ביחד למרות הפרידה אבל כשאתה שומע את סיפורי האימה שקורים כל כך הרבה פעמים בין זוגות שהיו נשואים באושר עד לפני שניה, אתה לא יכול שלא לחשוב שיש שם משהו גדול יותר שמשפיע עליהם. ידוע שעל מנת להסיר דבק שמודבק ממש טוב ובמשך תקופה ארוכה, יש צורך בכח מאוד חזק וכעס יכול לייצר בדיוק את הכח הדרוש לכך.
במציאות האמירה על המשך זוגיות נפלאה, ללא ויכוחים ומריבות הינה שלילית בעיקרה, כלומר אם אתם נמצאים בזוגיות שבה הכל תמיד שמח ופורח עם הרבה נצנצים מהבהבים אז משהו שם כנראה לא תקין. אם אינכם מבינים למה אני מתכוון, אני אפרט מספר נקודות שאולי יבהירו את הטענה.
נקודה ראשונה אומרת, שאם זוגיות היא ללא ויכוחים, מריבות וחילוקי דעות באופן כללי, זה עלול לרמוז על אפאטיות של אחד הצדדים (או שניהם) כלפי הזוגיות בכלל וכלפי האנשים שמרכיבים אותה בפרט.
נקודה שניה אומרת, שזוגיות כמו זו שתיארתי בנקודה הקודמת, עלולה לרמוז על כך שאחד הצדדים מבטל את עצמו אל מול הצד השני ומי רוצה לחשוב על עצמו כאחד שמבטל את עצמו? רמז: אף אחד. כל אחד רוצה לדעת שיש לו say במה שקורה ואם צריך להמציא say, גם טוב, העיקר שהקול שלו יישמע.
נקודה שלישית מדברת על חוסר איכפתיות. דומה במקצת לנושא האפאטיות אבל קצת פחות קיצוני. כלומר אני לא אדיש לצד השני ו/או לקיום שלו אבל גם לא איכפת לי מה קורה איתו כל עוד יש לי שקט ממנו. חלקכם אולי מכירים את זה עם הילדים, נותנים להם לראות טלויזיה או לשחק עם ה IPAD, העיקר שלנו (ההורים) יהיה קצת שקט.
אם הנקודות הקודמות לא עשו עליכם רושם באה הנקודה הרביעית וטורפת את הקלפים. הנקודה הזו מדברת על הביטוי "make up sex", שאני בטוח שכולכם מכירים. הנקודה היא שקיום יחסי מין אחרי מריבה, הינה קתרזיס שכולנו צריכים לחוות וככל שהמריבה גדולה יותר, ככה הקתרזיס יהיה מושלם יותר. אני לא אגזים אם אומר שיש אנשים שעשו להם תחביב לייצר בלאגנים בזוגיות רק כדי לחוות את החוויה הזו (שוב ושוב ושוב...).
האם יש מצב כזה זוגיות ללא ויכוחים, ללא בעיות, ללא חילוקי דעות ושעדיין הזוגיות תהיה פשוט טובה כמות שהיא? לצערי אין לי תשובה אבל יש לי הרגשה שהדור שלנו לקח את זה לקיצוניות כך שאנחנו כל כך מאוהבים בחילוקי הדעות (מילה עדינה למצב האמיתי) בין שני הצדדים, שנוצר מצב עקבי של מריבות וויכוחים, שרק מתגברים ומתגברים ויותר מזה, דברים שפעם אהבנו בצד השני הופכים פתאום גם הם לנקודות חיכוך בלתי נגמרות עד ש... זה נגמר, בד"כ בצורת גירושים.
וכאן אני מגיע לחלק השני, שקשור לפרידה/גירושים. חשבתם פעם למה שני אנשים, שעד לפני מספר ימים/שבועות/חודשים היו האוהבים הגדולים ביותר אחד של השני, הופכים לאוייבים הכי גדולים אחד של השני? המחשבה שאני לא יכול להימנע ממנה היא, שעל מנת לפרק חיבור כל כך עוצמתי כמו זה שהיה בין הצדדים, יש צורך בכעס מאוד גדול כך שהפירוק יהיה באמת מושלם ולא יגרום לצדדים אפילו לרצות לחשוב על לחזור להיות אחד עם השני. תחשבו על פלסטר שמודבק טוב טוב ואתם צריכים להסיר אותו. ככל שהוא מודבק טוב יותר, דרוש כח חזק יותר על מנת להסיר אותו. זה כואב, לפעמים מאוד כואב אבל זה הכרחי על מנת לבצע את הפעולה. כמובן שזה לא קורה ב 100% מהמקרים, יש מצבים שזוגיות מסתיימת בצורה נעימה והצדדים נשארים חברים ויש מצבים שבהם שני הצדדים חוזרים להיות ביחד למרות הפרידה אבל כשאתה שומע את סיפורי האימה שקורים כל כך הרבה פעמים בין זוגות שהיו נשואים באושר עד לפני שניה, אתה לא יכול שלא לחשוב שיש שם משהו גדול יותר שמשפיע עליהם. ידוע שעל מנת להסיר דבק שמודבק ממש טוב ובמשך תקופה ארוכה, יש צורך בכח מאוד חזק וכעס יכול לייצר בדיוק את הכח הדרוש לכך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה