לפני הרבה שנים שמעתי על זוג שגר יחד
באותה דירה 3 שנים!, הם החליטו להתחתן, ואז תוך 9 חודשים התגרשו.
ניסיתי לחשוב מה כבר יכול לקרות ב 9 חודשים שלא קרה ב 3 שנים ועוד משהו כזה נורא שיגרום להם לפרק קשר נישואים (ולא "סתם" חברות).
הדבר היחיד שיכלתי לחשוב עליו, אלה הנישואים עצמם. כלומר מה שקרה בכל ה 3 שנים ו 9 חודשים האלה, זה שהם התחתנו. פשוט ככה.
אז מה המסקנה מכל זה? נכון, הפרדוקס מהכותרת. כל עוד זוג הם חברים ויחסית קל לפרק את החבילה, כשקורה משהו מסויים, פסיכולוגית (כנראה), יודעים שמקסימום תמיד אפשר להיפרד ולכן הרבה יותר קל לקבל את אותו מקרה "נורא", אבל אז מתחתנים ופתאום הכל הופך להיות רשמי יותר, עם תעודה. פתאום כל דבר קטן מקבל משמעות גדולה כי הרי התחתנו. פתאום כל דבר קטן שקורה, זה לנצח. אנחנו כבר לא חברים, אנחנו נשואים, פתאום זה כבר לא כל כך קל לפרק את החבילה.
אז מה עושים? כמו שעושים בכל מקרה אחר שבו אנחנו נבהלים, אנחנו בורחים וכמה שיותר מהר.
ניסיתי לחשוב מה כבר יכול לקרות ב 9 חודשים שלא קרה ב 3 שנים ועוד משהו כזה נורא שיגרום להם לפרק קשר נישואים (ולא "סתם" חברות).
הדבר היחיד שיכלתי לחשוב עליו, אלה הנישואים עצמם. כלומר מה שקרה בכל ה 3 שנים ו 9 חודשים האלה, זה שהם התחתנו. פשוט ככה.
אז מה המסקנה מכל זה? נכון, הפרדוקס מהכותרת. כל עוד זוג הם חברים ויחסית קל לפרק את החבילה, כשקורה משהו מסויים, פסיכולוגית (כנראה), יודעים שמקסימום תמיד אפשר להיפרד ולכן הרבה יותר קל לקבל את אותו מקרה "נורא", אבל אז מתחתנים ופתאום הכל הופך להיות רשמי יותר, עם תעודה. פתאום כל דבר קטן מקבל משמעות גדולה כי הרי התחתנו. פתאום כל דבר קטן שקורה, זה לנצח. אנחנו כבר לא חברים, אנחנו נשואים, פתאום זה כבר לא כל כך קל לפרק את החבילה.
אז מה עושים? כמו שעושים בכל מקרה אחר שבו אנחנו נבהלים, אנחנו בורחים וכמה שיותר מהר.
החתונה המיותרת. בוא נאמר קצת אמת ברבים לשם שינוי.
השבמחקאני התגרשתי אחרי 10 שנות נישואין, חצי מהן היו עינוי מתפתח ומתמשך.
בסיכום החוויה, דעתי היא שאכן, כל עוד בני זוג לא מתחתנים, הלך המחשבה הוא שבכל רגע נתון, כל אחד יכול לקום וללכת ולכן שום דבר לא מובן מאליו.
ברגע שיש איזושהי חותמת על הזוגיות, יותר פסיכולוגית מאשר ממשית, לצערנו הרב הרבה נוטה להשתנות, אצלי שני בני הזוג.
חוץ מטעמי דת ואמונה, אין שום טעם בטקס המיותר הזה, אשר לרוב עולה מאות אלפי שקלים תמורת כמה שעות של חגיגה עבור מאות אנשים שאת חלקם אנחנו אפילו לא מכירים או הספקנו לשכוח.
במקום להשקיע את הכסף הזה בעתיד בני הזוג ולא חסר על מה, הוא מפרנס אחרים.
מי שלא ייתן לכם מתנה אם לא תוציאו עליו סכום דומה על ארוחת ערב יקרה שהוא לא בוחר מה לאכול בה, לא באמת אוהב אתכם, לא חושב עליכם וההזמנה שלכם היא נטל עליו. אז למה?
מאחל לכולם זוגיות טובה, מהנה ובריאה
יש לי רשומה אחרת שמדברת על להשקיע בירח דבש במקום בחתונה וכך במקום להשקיע באירוע שאף אחד לא באמת רוצה להיות בו, עדיף להשקיע באירוע שהוא של שני בני הזוג נטו
מחקמסכים. ואפשר גם להשתולל בעשירית ממחיר חתונה
מחקוואו לדעתי זו חשיבה מדויקת!
השבמחקהבהרה הגיונית ודי עצובה של העניין, למרות שאני חושבת שזה תלוי בבני האדם שמרכיבים את הזוגיות, הרי לא נחליט שאנחנו לא מתחתנים כי רוב הסיכויים שנתגרש... צריך לוודא שאני עושה את הצעד הנכון עם האדם הנכון ואם זה ימשיך באופן רציני או לא- זה כבר תלוי רק ולגמרי בבני הזוג, ולא בסטטיסטיקה ובחשיבה שלנו. מעניין!
לאנשים אין בעיה להתחייב. אנשים מתחייבים לחברות הסלולר כל יום ולחברות הכבלים וכו` (כמובן שזה לא אותו הדבר התחייבות לחברה סלולרית וחתונה). הסיבה היא הפוכה בדיוק. כאשר הם חברים, יש להם מה להפסיד כיוון שבן הזוג יכול לקום בבוקר וללכת, אז אני יותר יחליק דברים ולא יעשה עניין גדול, אבל כאשר הם נשואים, זה הרבה יותר קשה. אז בעצם הוא קשור אלי, ואני פחות סבלני וכו`.
השבמחקכמובן שלא יסכימו איתי, וזה מצוין. הבעיה היא מדוע אנשים מתחתנים. ובדרך כלל הסיבה היא: כי אנחנו אוהבים, וזאת הבעיה הגדולה.
נתת דווקא נקודה מעניינת. כלומר הפחד הוא כלפי חוץ: הצד השני יעזוב אותי, ולא פנימי: עד כמה מה שקרה עכשיו מלחיץ אותי.
מחק