אני מזמין אתכם לחזור לשנים
2008-2009 שבהן הליכוד, על כל 12 חברי הכנסת שלו בראשות ביבי, עדיין היו
באופוזיציה.
תקראו את הדברים שנאמרו בזמנו על ידי ביבי וחבריו. אחרי שתקראו את מה שנאמר, תבינו למה אני מטיל ספק באופוזיציה הקודמת בראשותה של שלי יחימוביץ' ובאופוזיציה הנוכחית בראשותו של הרצוג. אין לי משהו אישי נגדם, הבעיה היא רק בעובדה שהם אמרו ואומרים את דבריהם מתוך האופוזיציה ולדבר משם, זו לא חוכמה גדולה.
יום אחרי הבחירות, כשמבינים מי המפלגה הגדולה שתרכיב את הממשלה, מיד היא מאבדת גובה וכולם מתחילים לרדת עליה. יחד עם ירידתה של המפלגה הגדולה והממשלה ביחד איתה, עולה קרנה של האופוזיציה. פתאום האופוזיציה נשמעת כל כך הגיונית וכל כך שקולה שזה ממש לא ברור למה בבחירות, אף אחד לא בחר במפלגות שמרכיבות את האופוזיציה.
לא סתם אחוז ההצבעה שובר שיאים שליליים ממערכת בחירות אחת לשניה, גם העם כבר יודע שמה ששומעים זה לא מה שיקרה, שמה שאומרים זה לא מה שעושים, למרות שמשום מה, יש אחוז לא קטן שעדיין מתעקש. שרון סיכם את זה בצורה הכי טובה בזמנו כשאמר "מה שרואים משם, לא רואים מכאן" (או שאולי זה היה הפוך?) ומיד אחרי זה עשה את ההיפך מכל מה שצעק כאשר היה באופוזיציה.
מעניין מה עוד צריך לקרות על מנת שיותר אנשים ישימו פתק לבן בבחירות הבאות. מצד שני, פתק לבן מחזק את הקיצוניים והמפלגות הקטנות, ששם אחוז ההצבעה הוא 100% (ולפעמים גם קצת יותר), כך שצריך לקחת גם את זה בחשבון ואת הידיעה ש"אם לא הצבעת, זה כאילו הצבעת למי שהכי פחות רצית לבחור בו", תחשבו על האמירה הזו קצת. אולי, רק אולי, אם תהיה פה ממשלה של קיצוניים, אז תבוא הישועה ואולי גם הגאולה.
מכיוון שהאפשרות שהאופוזיציה תהיה השלטת במדינה, לא ממש אפשרית מהמובן מאליו, אני מוכן להסתפק בכך שהפתק הלבן יהיה ראש ממשלה. בקצב שבו הדברים הולכים במדינה הזו, בקרוב הוא בכל מקרה יזכה למירב הקולות.
תקראו את הדברים שנאמרו בזמנו על ידי ביבי וחבריו. אחרי שתקראו את מה שנאמר, תבינו למה אני מטיל ספק באופוזיציה הקודמת בראשותה של שלי יחימוביץ' ובאופוזיציה הנוכחית בראשותו של הרצוג. אין לי משהו אישי נגדם, הבעיה היא רק בעובדה שהם אמרו ואומרים את דבריהם מתוך האופוזיציה ולדבר משם, זו לא חוכמה גדולה.
יום אחרי הבחירות, כשמבינים מי המפלגה הגדולה שתרכיב את הממשלה, מיד היא מאבדת גובה וכולם מתחילים לרדת עליה. יחד עם ירידתה של המפלגה הגדולה והממשלה ביחד איתה, עולה קרנה של האופוזיציה. פתאום האופוזיציה נשמעת כל כך הגיונית וכל כך שקולה שזה ממש לא ברור למה בבחירות, אף אחד לא בחר במפלגות שמרכיבות את האופוזיציה.
לא סתם אחוז ההצבעה שובר שיאים שליליים ממערכת בחירות אחת לשניה, גם העם כבר יודע שמה ששומעים זה לא מה שיקרה, שמה שאומרים זה לא מה שעושים, למרות שמשום מה, יש אחוז לא קטן שעדיין מתעקש. שרון סיכם את זה בצורה הכי טובה בזמנו כשאמר "מה שרואים משם, לא רואים מכאן" (או שאולי זה היה הפוך?) ומיד אחרי זה עשה את ההיפך מכל מה שצעק כאשר היה באופוזיציה.
מעניין מה עוד צריך לקרות על מנת שיותר אנשים ישימו פתק לבן בבחירות הבאות. מצד שני, פתק לבן מחזק את הקיצוניים והמפלגות הקטנות, ששם אחוז ההצבעה הוא 100% (ולפעמים גם קצת יותר), כך שצריך לקחת גם את זה בחשבון ואת הידיעה ש"אם לא הצבעת, זה כאילו הצבעת למי שהכי פחות רצית לבחור בו", תחשבו על האמירה הזו קצת. אולי, רק אולי, אם תהיה פה ממשלה של קיצוניים, אז תבוא הישועה ואולי גם הגאולה.
מכיוון שהאפשרות שהאופוזיציה תהיה השלטת במדינה, לא ממש אפשרית מהמובן מאליו, אני מוכן להסתפק בכך שהפתק הלבן יהיה ראש ממשלה. בקצב שבו הדברים הולכים במדינה הזו, בקרוב הוא בכל מקרה יזכה למירב הקולות.
אגלה לך :-) המסה הקריטית היא של אנשים שמצביעים למי שאומר להם עכשיו את מה שהם רוצים לישמוע, או שהם טוענים "אין למי להצביע" (כי אים יחליפו פתק כולם יגיד עליהם שהם טעו כל השנים, כאילו שרק חכמים הולכים עים הראש בקיר).
השבמחקעל"ק הגיעו מיזמן למסקנה שהציבור רוצה *לישמוע* דברים מסויימים אבל עשיה מפחידה אותו. לכן אומרים לו את מה שהוא רוצה לישמוע באופוזיציה ובקואליציה שומרים על הכיסא.
כשהם רואים עוד פתקים במגשית מעניינת אותם רק התנועה הרובוטית של עכשיו עים הראש בקיר.