אני אדם מאמין, במה שנוח לי

לפני מספר שנים הכרתי מישהי ששכרה דירה בתל אביב. אחרי כמה בעיות שהיו בינה לבין השותף, היא אולצה לעזוב את הדירה. 

היא הייתה צריכה לעזוב את הדירה עד לסוף חודש מסויים והמשכיר אמר לה שאם היא תישאר אפילו יום אחד מעבר, היא תצטרך לשלם כאילו שהתה בדירה בכל החודש (הנוסף). ההוכחה מבחינתו לכך שהיא לא גרה יותר בדירה הייתה החזרתו של המפתח וחתימה שלו, שמאשר זאת.

בשעה 23:15 ביום האחרון של החודש, שהיה יום שישי, הגענו יחד לדירה המדוברת. כאשר הגענו לדירה, המצב היה כזה:

• האור דלק בחדר שלו
• הוא נשכב צמוד לחברה שלו מתחת לפוך
• שניהם צפו בטלויזיה, שמטבע הדברים הייתה דלוקה. 

כאשר היא החזירה לו את המפתח וביקשה שיחתום שהוא קיבל אותו, הוא אמר לה בלי להתבלבל: "אני לא כותב בשבת". בשניה אחת הוא הפך לאדם מאמין בן מאמין. כמובן שהוא מאמין רק בצורה שנוחה לו וכרגע נוח לו לא לכתוב בשבת. העלתי בפניו את העובדה שהאור והטלויזיה דולקים אבל הוא לא נתן לעובדות לבלבל אותו. הוא אדם מאמין ואצלו האמונה מסתכמת בכך שהוא לא כותב בשבת, במילים שלו. על זה נאמר: דתי לפי דעתי והרב שלי הוא הרב נוח.

אני לא זוכר מה קרה לבסוף ואיך נגמרה הסיטואציה הזו. אני כן יודע שהבעיות המשיכו גם מעבר לאותו יום, שהיה אמור להיות האחרון בו הם רואים אחד את השניה.