בשניות הראשונות שלאחר התאונה, כשכולם עדיין בהלם ממנה, אמא שלו אמרה "תודה לאל שיצאנו מזה". החבר לא היסס ומיד ענה לה "ותודה לו גם על כך שהכניס אותנו לזה".
יש אנשים, שברגע שהם ניצלים מאסון ו/או מוות, הולכים לברך את ברכת הגומל, כלומר להודות לאלוהים שהוציא אותם בשלום מהאסון. בלי להיכנס לויכוח הנדוש האם אלוהים קיים או לא, אני שואל שאלה אחרת לגמרי. מה הסיבה ללכת להודות לו על כך שהוציא אותנו מאסון שהוא בעצמו הכניס אותנו אליו? האם מישהו שהצית שריפה ואז כיבה אותה, ניתן לו צל"ש?
האם ברכת הגומל בעצם אומרת שכל הדברים הטובים (הצלה מתאונה) מקורם באלוהים ואילו כל הדברים הרעים (התאונה עצמה), מקורם בנו או בגורם אחר, יש שיגידו השטן?
אנשים רגילים לחשוב שדברים רעים זה גורל, ודברים טובים זו מתנת שמיים.
השבמחקככה המציא האדם הקדמון את אלהים.
אם זה עושה להם טוב , על מה תלין?
השבמחקלא מלין, אני רק מנסה לתת נקודה למחשבה ולהבין מה עומד מאחורי זה
מחקאני דווקא בצד שלך לגמרי, פשוט הבנתי שאין מה להתווכח על דברים שעושים לאנשים טוב.
מחקזה סוג של טקס שאנשים נוהגים לעשות כדי לשחרר לחצים ומתחים.
אני למשל דופק שתי בירות .....ונרגע.
כאן אתה נכנס לעסק של מהו התפקיד של אלהים בעולם.
השבמחקיש הרבה סברות שרצות בעולם. יש לי קצת ידע על זה בגלל אמי ז"ל שחקרה הרבה והיתה משתפת אותנו כילדים בתאוריות התאולוגיות.
בחקר התנ"ך דנים בזה הרבה.
מה היתה הבעיה במגדל בבל?הם האמינו שאלוקים נמצא בשמיים ולכן אם הם יגיעו לשמיים הם יהיו אלוהיים. קצת מזכיר את הסיפור של המלך צב של דוקטור סוס. כל מה שהוא רואה שייך לממלכה שלו ולכן הוא עלה וישב על מגדל של צבים כמה שיותר גבוהה.
אחר כך בני האדם החליטו שהשמש והירח והכוכבים יש בהם כוח אלוקי. ועבדו אותם. ייצרו פסלים בדמות הדמויות שראו בכוכבים וחיברו להם עוצמות.
בפרס (ההיסטורית ולא של היום) האמינו שיש כח טוב וכוח רע (כוחות האופל וכוחות האור).
יש אמונות הקושרות את מעשי האדם בגורל ידוע מראש.
אז מהי התפיסה של אלוהים ביהדות?
אלוהים הוא כח עליון הכולל בתוכו הכל: רע, טוב, צדיקים, רשעים וכל מה שביניהם. הוא גם ברא הכל.
לכל אחד יש בחירה עצמית - בעקבות חטא האדם הקדמון עם חוה והנחש.
הבחירות הללו מוליכים את האדם לכיוון מסויים בחיים. במקום מסויים הדרך של אחד מצטלב בדרך של השני. ארועים אלו יכולים להביא לידי תאונות או למפגש מרגש עם בן זוג.
וכשטוב לך צריך להודות על כך לכוח העליון. אתה יודע מראש אם מה שקרה היה באמת הכי רע שאפשר? אולי יצא מזה משהו טוב ואז זה לא יהיה רע, רק התנסות קשה? כמה שזה קשה לאמר. אין לנו את היכולת לראות את התמונה הגדולה. כמה שנים כבר אנחנו חיים 100 שנה? בשביל זה יש הסטוריונים כדי לנסות ולמנוע טעויות. וכמו שאומרים בהסטוריה, "טעות לעולם חוזרת".
אלוהים איננו זה שעושה את ההחלטות שלנו. זה קטע אנושי לחלוטין. ויש הכוונה אם נקשיב לה.
השוני בין הקבוצה של "הסוד" לקבוצה של המתכווננים היא שהמתכווננים מצאו שכשהם מכוח המחשבה רוצים משהו ומוסיפים לכוונה שזה למען טובת האנושות כולה, הבקשה יוצאת לפועל בצורה הטובה ביותר. הם חושבים שאם יצליחו לגייס מספיק אנשים לשורותיהם הם יביאו לעולם שלום עולמי, מכוח הרצון.
אתאיזם זה גם סוג של דת. אומנם אנטי דת אבל יש הרבה התעסקות בהוכחת האחרים שהם לא צודקים באמונתם (כל הדתות עוסקות בזה).
האדם נמצא המרכז ההוויה. זה סוג של סגידה לאדם.
יש רשומה עם הכותרת "יותר אמונה פחות אחריות", שמדברת על הסיפא של דברייך.
מחק