חיים רק פעם אחת, מה עושים עם זה?

אפשר כמובן להתווכח אם אנחנו אכן חיים רק פעם אחת או לא אבל אם נשים את הויכוח הזה בצד, מה עדיף? לקחת סיכונים או ללכת על בטוח?

צד אחד יאמר שחבל לפספס דברים וצריך לחיות את החיים במלואם ולכן אפשר להשתולל ולהתפרע, לעשות ספורט אתגרי, לאכול אוכל לא בריא ומשמין אבל בעיקר טעים מאוד, לשתות אלכוהול בלי חשבון וגם לעשן. הצד הזה בד"כ יתייחס בבוז לצד השני ויאמר שהוא מפספס את הנאות החיים והרי "חיים רק פעם אחת" אז למה לא לנצל אותם עד תום? יש אפילו ביטוי מתאים: "חבר שלי ויתר על סקס, אוכל משמין, אלכוהול וסיגריות. הוא חי בריא מאוד שנתיים, עד שהתאבד".

הצד השני לעומת זאת, יאמר שדווקא בגלל שחיים רק פעם אחת, שווה לשמור על החיים שלנו ולא להסתכן ו/או להרוס אותם. ספורט אתגרי זה נחמד לראות אבל לא לעשות ודברים משמינים ולא בריאים הם אמנם טעימים מאוד אבל הם מורידים מאיכות החיים שלנו אם אוכלים יותר מדי מהם. אלכוהול זה נחמד מדי פעם אבל להשתכר על בסיסי יומי/שבועי זה כבר יותר מדי ולגבי סיגריות אני בטח לא צריך לדבר. "חיים רק פעם אחת" אז שווה לשמור על החיים האלה, לא? אנשים כאלה יאמרו לצד הראשון שאיכות החיים לאו דווקא נמדדת במה שעשית אלא במה אתה עוד מסוגל לעשות בגיל מבוגר יותר.

הגישה הדיפלומטית תאמר שהכל זה עניין של איזון ומידתיות אבל רובנו כן נוטים לכיוון מסויים. עם איזה צד אתם יותר מזדהים?