רושם ראשוני, חטא קדמון

כולנו מכירים את הביטוי "אין לנו הזדמנות שניה לעשות רושם ראשוני". האם גם אתם מאמינים בזה? כי אני לא ממש.

על מנת להסביר זאת, מספיק להיזכר בכל הדייטים הראשונים שהיינו בהם ולאלה שכבר שכחו מדייטים, אז פגישות עבודה או ראיונות עבודה. מספיק שניזכר כמה שונים היינו בכל אחד ואחד מהם כדי להבין שאולי הביטוי הזה לא תופס בחיים האמיתיים, כי בחלק מהם היינו מקסימים בחלק אחר היינו יבשים, בחלק פרחנו ובחלק אחר כל מה שרצינו זה רק לסיים כמה שיותר מהר וללכת לישון, מה שכמובן השפיע מאוד על הרושם הראשוני שלנו מול הצד השני. אני מתאר לעצמי שבחלק מהדייטים או הפגישות או הראיונות, אנחנו בעצמנו לא אהבנו את הרושם הראשוני שנתנו לצד השני בעיקר בגלל שידענו (או יותר נכון קיווינו מול עצמנו) שזה לא באמת אנחנו. אז למה שלא נפעל בהתאם גם כלפי הרושם הראשוני שהצד השני נותן לנו?

לדעתי, רושם ראשוני אינו נכון ומטעה ברוב המקרים. לדעתי חייבים לקבל התרשמויות נוספות לפני שאנחנו מחליטים משהו על הבן אדם שמולנו. אני חושב שרושם ראשוני אומר הרבה יותר עלינו מאשר על הצד השני, בתור היותנו אנשים שיפוטיים מטבענו. כמה פעמים מצאנו את עצמנו חושבים משהו על אדם מסויים, לפעמים בלי שבאמת נכיר אותו, רק כדי לגלות מאוחר יותר שמדובר בשטויות והצד השני שונה לחלוטין ממה שחשבנו עליו? מאיפה אתם חושבים שהטעות הזו נובעת? מעצמנו כמובן.

כמו שאנחנו לא נרצה שישפטו אותנו רק על פי רושם ראשוני ככה כדאי שגם אנחנו לא נשפוט אחרים על פי אותו רושם ואז הביטוי בתחילת הרשומה יהפוך ללא רלוונטי. ברור לי שמדובר במצב אידאלי שלא תמיד יתקיים במציאות, אבל אולי כדאי להתחיל ללכת לכיוון הזה.