רובנו נוהגים להשקיע ולהתאמץ בדברים החשובים לנו.
מה שלדעתנו לא מספיק חשוב, לא נשקיע בו יותר מדי זמן ובטח שלא אנרגיות ובדרך כלל נתרץ את זה בחוסר זמן או כסף. כבר ידוע, שהכל תלוי בסדר העדיפויות שאנחנו בעצמנו קובעים אבל לפעמים נוצר מצב שדווקא הדברים החשובים הולכים לאיבוד, דבר אשר גורם לסיבוך והסיבוך גורם לכך שאנחנו נאלצים להשקיע ולהתאמץ פי כמה וכמה דווקא במקום הכי פחות חיוני וחשוב. כלומר אנחנו מתאמצים מאוד לפתור בעיה שנוצרה רק בגלל שלא התאמצנו בסדרי גודל קטנים הרבה יותר קודם לכן על מנת למנוע אותה מראש. ביטוי קלאסי למצב הוא: מי שלא רוצה לתפור חור קטן, יתפור חור גדול.
דוגמה ראשונה קלאסית היא בגידות: אם חצי מהמאמצים שאנחנו משקיעים במאהבת שלנו, היינו משקיעים בזו שאיתה בחרנו להתחתן ולחיות את חיינו, לא היינו מגיעים למצב שהיינו צריכים מאהבת. מיותר לציין שלאלה שבוגדים יש המון סיבות לכך שיש להן מאהבת, בד"כ אותן סיבות קשורות בכל העולם ולא בהם אבל אם מסתכלים על השורה התחתונה, אם הם היו משקיעים חצי מהאנרגיות בקשר שכבר יש להם, הם לא היו צריכים פי כמה אנרגיות להשקיע בקשר החדש ובכל מה שקשור בלהסתיר אותו מהקשר הקיים. לא סתם אומרים שעלות שמירת לקוח קיים זולה יותר מאשר יצירת לקוח חדש. זה נכון, כמשל, גם למקרה הזה.
זה מוביל אותי לדוגמה השניה שקשורה לחברות תקשורת בעיקר אבל לא רק. במקום להשקיע טיפה בלקוחות ובכך בעצם למנוע מהם לרצות להתנתק, אותן חברות משקיעות מאמצים רבים מאוד בגיוס לקוחות חדשים ובאי-ניתוקם של לקוחות קיימים כאשר הם מבקשים להתנתק ולעיתים מדובר בהשקעה ומאמצים ענקיים על מנת להשיג זאת. לפעמים זה נראה שיותר חשוב להם שהלקוחות לא יתנתקו מאשר שאותם לקוחות לא ירצו להתנתק מלכתחילה.
נכון, אנחנו קובעים את סדרי העדיפויות שלנו אבל לפעמים שווה לעצור רגע ולשאול את עצמנו האם לא הלכנו לאיבוד ברשימה שהגדרנו לעצמנו ובמקום לקצר אותה, כי זו המטרה האמיתית, אנחנו רק מאריכים אותה ומסבכים אותה שלא לצורך.
מה שלדעתנו לא מספיק חשוב, לא נשקיע בו יותר מדי זמן ובטח שלא אנרגיות ובדרך כלל נתרץ את זה בחוסר זמן או כסף. כבר ידוע, שהכל תלוי בסדר העדיפויות שאנחנו בעצמנו קובעים אבל לפעמים נוצר מצב שדווקא הדברים החשובים הולכים לאיבוד, דבר אשר גורם לסיבוך והסיבוך גורם לכך שאנחנו נאלצים להשקיע ולהתאמץ פי כמה וכמה דווקא במקום הכי פחות חיוני וחשוב. כלומר אנחנו מתאמצים מאוד לפתור בעיה שנוצרה רק בגלל שלא התאמצנו בסדרי גודל קטנים הרבה יותר קודם לכן על מנת למנוע אותה מראש. ביטוי קלאסי למצב הוא: מי שלא רוצה לתפור חור קטן, יתפור חור גדול.
דוגמה ראשונה קלאסית היא בגידות: אם חצי מהמאמצים שאנחנו משקיעים במאהבת שלנו, היינו משקיעים בזו שאיתה בחרנו להתחתן ולחיות את חיינו, לא היינו מגיעים למצב שהיינו צריכים מאהבת. מיותר לציין שלאלה שבוגדים יש המון סיבות לכך שיש להן מאהבת, בד"כ אותן סיבות קשורות בכל העולם ולא בהם אבל אם מסתכלים על השורה התחתונה, אם הם היו משקיעים חצי מהאנרגיות בקשר שכבר יש להם, הם לא היו צריכים פי כמה אנרגיות להשקיע בקשר החדש ובכל מה שקשור בלהסתיר אותו מהקשר הקיים. לא סתם אומרים שעלות שמירת לקוח קיים זולה יותר מאשר יצירת לקוח חדש. זה נכון, כמשל, גם למקרה הזה.
זה מוביל אותי לדוגמה השניה שקשורה לחברות תקשורת בעיקר אבל לא רק. במקום להשקיע טיפה בלקוחות ובכך בעצם למנוע מהם לרצות להתנתק, אותן חברות משקיעות מאמצים רבים מאוד בגיוס לקוחות חדשים ובאי-ניתוקם של לקוחות קיימים כאשר הם מבקשים להתנתק ולעיתים מדובר בהשקעה ומאמצים ענקיים על מנת להשיג זאת. לפעמים זה נראה שיותר חשוב להם שהלקוחות לא יתנתקו מאשר שאותם לקוחות לא ירצו להתנתק מלכתחילה.
נכון, אנחנו קובעים את סדרי העדיפויות שלנו אבל לפעמים שווה לעצור רגע ולשאול את עצמנו האם לא הלכנו לאיבוד ברשימה שהגדרנו לעצמנו ובמקום לקצר אותה, כי זו המטרה האמיתית, אנחנו רק מאריכים אותה ומסבכים אותה שלא לצורך.
נראה שאתה צודק, אבל לגבי העניין של הזוגיות יכול להיות שזה יותר מסובך מאשר האופן הפשוט יחסית שבו הצגת את הדברים.(זוגיות זה מסובך.....)
השבמחקלגבי המקרה השני של נטישת לקוחות אתה צודק לחלוטין.
פעם כשעבדתי בבנק מנהל הסניף אמר לי כל מי שמגיע אלי לסגור חשבון שלא אוותר לו ואפילו שאקרא לו אם צריך. אמרתי לו שלפי דעתי כשלקוח כבר עשה את הצעד של סגירת חשבון זה מאוחר מדיי. היינו צריכים לעצור אותו לפני. לתפוס מה הפריע לו ברגע שזה קרה ולא כשהוא קיבל החלטה לסגור חשבון. זה כבר מאוחר מדי.
היה מקרה שקראתי למנהל כדי להוכיח לו שגם הוא לא יעצור את הנטישה. ואז הוא הגיע, ישב בעמדה שלי עם הלקוח. בשלב הראשון הוא הצליח לשכנע את הלקוח להישאר. הוא רצה לקבל ריבית נמוכה יותר על הלוואה.
הנמהל שלח אותו חזרה לפקידה של ההלוואות. המנהל היה מבסוט מעצמו חבל"ז....
אבל אחרי 20 דקות חזר אליי הלקוח ואמר לי: "סגור סגור לי מהר את החשבון. גם כן מנהל הסניף הזה, נתן לי הטבה בריבית אבל הפקידה למעלה אמרה לי שזה יעלה לי עמלת פתיחת תיק הלוואה של כמעט 400 ש"ח.
זה היה קטע קטע. המנהל רצה לקבור את עצמו.....
אם מדובר בתלונה ספציפית שבגינה הלקוח רוצה לסגור חשבון (לאו דווקא בבנק) אז ברור שאפשר לטפל בו אבל בד"כ זה קורה אחרי ששוב ושוב מתעללים בלקוח עד שנמאס לו.
מחקהשיטה של פחות כסף מצד אחד ולקיחת יותר כסף מהצד השני זה גם תרגיל ידוע, לפחות הבחור עשה שיעורי בית ולא נתן לזה לקרות. יש אנשים (והאמת שגם המדינה עצמה פועלת ככה) שלא מבינים שלפעמים שווה להוציא קצת כסף עכשיו על מנת להימנע מלהוציא הרבה כסף אחר כך. מה שהם רואים זה כאן ועכשיו בלי לחשוב לטווח הארוך... אבל זה כבר גלישה לנושא אחר :)