יום שלישי, 5 ביוני 2018

מאחד, אבל לא

להלן מספר דוגמאות לדברים, שמי שהמציא אותם עשה זאת למען מטרה טובה של איחוד וקירוב לבבות. אני מתאר לעצמי שאותם ממציאים מתהפכים עכשיו בקברם.

חתונות
כביכול 2 אנשים מתאחדים בינם לבין עצמם. השאלה הגדולה היא מה קורה במשפחה המורחבת יותר, כי הרי כולנו מכירים את ההתחשבנויות שמגיעות לאחר מכן, של מי הביא כמה. התחשבנויות שלפעמים נוגעות ובעיקר פוגעות, גם באיחוד בין אותם שני אנשים.

דת
אמור להיות גורם מאחד בין קבוצה (קטנה כגדולה) של אנשים, אבל מה לעשות ש 90% מהמלחמות בעולם, ובשנים האחרונות זה אפילו התגבר, מקורן בדת? זה עוד בלי לדבר על הזרמים השונים בתוך הדתות עצמן והמלחמות ביו הזרמים השונים.

אוייב משותף
ההגיון אומר שהאויב של האויב שלך, הוא חבר שלך, אבל כשמסתכלים יותר לעומק, מגלים שבזמן שהחברים רבים ומתווכחים ביניהם לגבי מה לעשות מול אותו אוייב משותף, האוייב עסוק בלמצא דרכים להילחם בהם בינו לבין עצמו. כלומר בעוד החברים עסוקים בעיקר בלריב בינם לבין עצמם, האוייב עסוק בלריב איתם, בלי התחשבנויות לאף אחד, רק לעצמו.

ילדים
בהמשך לחתונה, ילדים אמורים לאחד עוד יותר שני אנשים. להוות המשכיות לאותו שיתוף שנוצר ביניהם. ישנם מקרים שבהם דווקא הילדים, הם אלה שגורמים לקרע הכי גדול בין בני הזוג. כמובן שהסיבה לכך היא לא עצם קיומם של הילדים אלא חוסר היכולת של בני הזוג להתנהל כמו שצריך, אבל הילדים בהחלט מהווים טריגר לא קטן.

רצון משותף
כאשר קבוצה של אנשים רוצה דבר מסויים (לדוגמה: מוצר או שירות), הם מתאגדים על מנת לקבל יותר, כי ידוע שכקבוצה מקבלים יותר מאשר כיחידים. משום מה, למרות הרצון המשותף, הדרך בה כל אחד רוצה להשיג את מבוקשו שונה ומכאן הדרך לצרות ולפירוק, קצרה ביותר.

יום הולדת
פה מדובר על איחוד בין אדם מסויים לחבריו ובני משפחתו. הכל טוב ויפה כשאנשים זוכרים זאת. אך יש לא מעט אנשים שיפרקו קשרים רק בגלל שאדם זה או אחר העיז לשכוח את יום ההולדת.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה