מצאת החמה עד צאת הנשמה

אתם בטח מכירים את תנאי העבודה בגוגל, בין אם כי אתם מכירים מישהו שעובד שם או כי ראיתם כתבה שמראה לנו את תנאי העבודה מנקרי העיניים. הנה לכם רשימת תנאי העבודה בחברה אחרת, לא גוגל. אני חייב לומר שכל מה שכתוב פה הינו אמת לאמיתה ללא טיפת הגזמה.

• שיחרור גרסאות, נקבע תמיד לסופי שבוע.
• כחודשיים אחרי תחילת העבודה, מנהל הפרוייקט קרא לעובד לשיחה ואמר לו שהוא רואה בלוח שעות העבודה שלו המון 8:59 (יום עבודה הוא 9 שעות), העובד שכח לשאול כמה 9:01 הוא ראה שם.
• חצי שנה מראש, קבעו מועד לשיחרור גירסה גדולה וחשובה אצל לקוח. אף אחד לא טרח לפתוח לוח שנה ולראות שאותו תאריך בדיוק הוא ערב פסח. לא סתם ערב חג אלא ליל הסדר. מכיוון שמדובר בלקוח בחו"ל שליל הסדר ממש לא בראש מעייניו, היה בלאגן שלם לשנות את התאריך. הוא לא השתנה. אנשים ישבו בליל הסדר עם המשפחות שלהם ומיד לאחר מכן נסעו לשדה התעופה.
• אנשים היו טסים לחו“ל בידיעה שישהו שם שבוע ולבסוף הם חזרו אחרי חודש. אלה שטסו אחריהם, הביאו להם כסף ובגדים, להשלמות.
• מכיוון שבארץ יש לאנשים משפחה ובית לחזור אליהם, בזמן שיחרור גירסה, באופן קבוע, בין 50-90% מהעובדים היו טסים ללקוח להמשך עבודה שם. מכיוון שהמשפחה והבית נשארו בארץ, לא היה ממש למה למהר לחזור למלון, אז אנשים היו עובדים גם 24-48 שעות ולפעמים היו תופסים חדר צדדי אצל הלקוח כדי לישון שם.
• אנשים היו עובדים 9-10 שעות, ומעבר לכך מייצרים באגים. אחרי 30 שעות עבודה היו הולכים לישון ואלה שבאו אחריהם היו צריכים לתקן את הבאגים האלה ואחרי 9-10 שעות עבודה לייצר חדשים משל עצמם.
• היו 2 מנהלי פרוייקט (לשני חלקים מקבילים במערכת) ומנהל פרוייקט אחד של כל המערכת. כל פעם שמנהל הפרוייקט הראשי היה שואל את מנהל הפרוייקט אם משהו מסויים כבר מוכן, הוא היה אומר לו "כן בטח הכל כבר מוכן" ואז רץ לצוות בריצה כדי לצעוק למה זה לא מוכן ושצריך להכין את זה במיידי.
• קביעת פגישות בשעות 20:00-21:00 בערב היו עניין שבשיגרה.
• מנהל הפרוייקט היה מתקשר מהבית שלו כדי לוודא שאנשי הצוות לא הלכו הבייתה ומתקשר לביתו של מי שכן הלך, כדי לצעוק עליו שהוא צריך אותו ולמה הוא הלך הבייתה. ברוב הפעמים אותו איש צוות גם היה חוזר לעבודה.
• כאשר מנהל הפרוייקט היה מזמין אליו מישהו לשיחת "מוטיבציה", בכל פעם שהוא היה מזהה מישהו חשוב עומד בחוץ, הוא היה מרים את הקול ו/או נותן מכה עם היד על השולחן. למען ישמעו ויראו.
• שבתות וחגים היו בגדר המלצה בחברה. רק אחרי המון זמן הם נזכרו שלפי החוק הם צריכים לתת יום חופש על כל יום שבת שאנשים עבדו. אם אתם חושבים שזה היה רטרואקטיבי, אתם טועים.
• כשאחד העובדים התפטר, הם ציפו שהוא ימשיך לעבוד שם ואפילו יגיע לחברה ביום שישי כאשר הפיצויים הוחזקו כערבון לכך. בהתחלה הוא שיתף פעולה אך כשהבין שהם הולכים למשוך את זה עוד ועוד. הוא ויתר על הפיצויים.
• עובד מסויים היה גר רחוק ממקום העבודה. ב 21:15, כאשר הוא סוףסוף היה קרוב לכניסה לעיר, הוא קיבל טלפון שאומר לו לחזור לעבודה כי יש משהו לא ברור במייל ששלח. מיותר לציין שזה קרה אחרי שהוא בירר טוב טוב עם מקבל המייל, שהוא הבין.
• באחת השהיות בחו“ל, 5 עובדים נסעו לנמל התעופה על מנת לחזור הבייתה. ההסעה עצרה ליד נמל התעופה, עוד 2 דקות והם כבר יהיו בפנים אבל אז הם קיבלו טלפון. מנהל הפרוייקט ביקש לדבר עם אחד מהם. התוצאה: לארץ חזרו רק 4 אנשים. החמישי לא זכה לראות את נמל התעופה מבפנים.
• בתחילת הדרך בעבודה, נאמר שפעם בשנה יש דיוני שכר. בדיון השכר הראשון נאמר שאין העלאות שכר (למרות שהחברה הצליחה). בשנה השניה אמרו שמתישהו יהיה דיון אבל הוא אף פעם לא קרה. בשנה השלישית ההנהלה כבר לא התייחסה לנושא בכלל. אחרי 3 שנים הייתה העלאה של אחוזים בודדים. אחרי שאנשים נתנו את החיים שלהם (אין לי הגדרה אחרת) למקום העבודה, הם קיבלו תוספת של כמה עשרות שקלים למשכורת.
• אם אתם חושבים שהמשכורות פיצו על כל מה שכתוב כאן, אתם טועים.
• גם יום חופש, לא ממש היה יום חופש, הזמינות הייתה צריכה להיות 100% ובד“כ היה שימוש נרחב בזמינות הזו.
• כאשר אח של אחד העובדים נפטר, הוא ישב שבעה. ביום השמיני הוא ישב במטוס בדרך ללקוח עם הבטחה שהוא יחזור שבוע לאחר מכן. הוא חזר אחרי שבועיים.
• ביום כיפור גם העובדים היו צריכים להיות זמינים, מזל שלחברה אי אפשר היה לנסוע.
• כשהעובדים היו יוצאים מהעבודה ב 3 בבוקר, איילון היה פנוי לגמרי מלבד ניידת משטרה מתחת לגשר גלילות.
• כשמישהו רצה לצאת ללימודים במקביל לעבודה, אמרו לו בסדר אבל שהוא לא יוכל לרדת ל-פחות מ 80% משרה והעבודה קודמת לכל, כולל המבחנים.
• כשמישהו קיבל קידום לראש צוות, לא העלו לו את המשכורת, רק את התפקיד והאחריות.
• עובד אחד יצא הבייתה אחרי 24 שעות בעבודה. ב 9 בבוקר הוא נסע הבייתה לישון ולנוח. ב 11:30 מנהל הפרוייקט התקשר ושאל למה הוא לא בעבודה ודרש שאותו עובד יגיע מיד ואם לא, הוא יפטר אותו. בדרך חזרה הבייתה אותו עובד נרדם על ההגה וכמעט עשה תאונה אז הוא אמר לו שהוא מעדיף להיות מפוטר מאשר נפטר. הוא לא פוטר לבסוף.
• למנכ"ל היה סמנכ"ל פיתוח שכולם פחדו ממנו, אז מה המנכ"ל עשה? כל דבר שהעובדים רצו, לפני שפנו אליו הם היו צריכים לפנות לסמנכ"ל. כמובן שזה סינן 90% מהרצונות עוד לפני שהם עלו.
• בחוזה היה כתוב וצריך היה כמובן לחתום על זה, שהעובד מתחייב ל 20% שעות נוספות. המשכורת הייתה גלובלית.
• בגלל שעות העבודה המטורפות, המנקה, פר שעה, קיבלה יותר מאיתנו.
• כאשר שיבחו עובדת מצטיינת, הציון היחיד לגביה היה מספר שעות העבודה שלה בחודש האחרון. מעל 230 שעות.
• מישהי שעבדה מעל 200 שעות חודשיות, נסעה באמצע איזשהו יום לבקר את אמא שלה בבית חולים. הורידו לה חצי יום חופש.
• אנשים היו מגיעים ב 6 בבוקר למשרד, כדי לא להיתקע בפקקים. כשהם יצאו ב 18:00, המנכ“ל היה מסתכל עליהם במבט של ”לקחתם חצי יום חופש, אה?“. בשעה 19:00-19:30 המנכ"ל היה עושה סיבוב נוכחות לראות מי "משקיע" וזה רק על פי שעת העזיבה. שכחו לבדוק מתי האנשים הגיעו.
• אנשים היו נשארים עד 23:00 בלילה ואז מגיעים למחרת ב 11 בבוקר, אלה שהגיעו ב 8-9 בבוקר לא יכלו לעבוד כי הם היו צריכים את אותם אנשים. מצד שני אלה שהגיעו ב 11 הלכו מאוחר, מה שגרם גם לאלה שהגיעו מוקדם ללכת מאוחר כי הם היו צריכים להישאר על מנת שיוכלו לעבוד עם אותם אנשים.
• בארוחת הצהריים הייתה בחירה בין סנדוויץ (במגוון טעמים) לבין סלט, שהעובדים אכלו במשרד. ככה ההנהלה חסכה את זמן העובדים כי הם לא היו צריכים לצאת החוצה לאכול.
• הכל תמיד היה כל כך דחוף, שאחד העובדים אסף את כל מספרי הטלפון שקשורים לעבודה תחת קבוצה אחת והצילצול המזהה שלה היה סאונד של אמבולנס.