את דה קארט כולכם בוודאי מכירים.
הבחור היה כל כך משועמם בעולם בו הוא חי שהוא החליט לגרום לו להיות מעניין יותר (בעיניו לפחות). ההתחלה הייתה תמימה אבל אני משער שהוא לא ניחש לאן השיעמום ייקח אותו, ובטח לא שאותו יום משעמם במיוחד יגרום לכך שכולנו, מאות שנים לאחר מותו, עדיין נזכור אותו.
השיטה שלו הייתה מאוד פשוטה, הוא החליט לפקפק בכל דבר. כשאני כותב כל דבר, אני מתכוון לכל דבר, גם אם מדובר במשהו פיזי שמונח ממש מול עיניו. לא פעם אני אומר שעל מנת להאמין במשהו, אני רוצה לראות אותו בעיניים אבל לדה-קארט גם זה לא הספיק. הוא חשב שאפילו עיניו הרואות, בעצם מתעתעות בו והוא לא באמת רואה את מה שהוא רואה אלא מדובר ביציר המחשבה בלבד. כאשר הוא דיבר עם אדם כלשהו, מבחינתו הוא לא באמת מדבר איתו, הוא רק חושב שהוא מדבר איתו, בדיוק כמו השולחן מולם והכיסאות עליהם הם יושבים. הם לא באמת נמצאים שם, הוא רק חושב שהם שם.
התהליך נמשך עוד ועוד, עד שהוא הגיע לנקודה שבה הוא לא יכל להמשיך לפקפק. מדובר היה בעצם הפיקפוק שלו (או המחשבה במובן הזה). כלומר, הוא יכל לפקפק בכל דבר מלבד דבר אחד: יכולת הפיקפוק שלו (או המחשבה שלו), כל התהליך הזה הוביל לביטוי המפורסם: אני חושב, משמע אני קיים. כלומר כל עוד הוא יכל לפקפק במשהו, אותו המשהו לא באמת קיים, הדבר היחיד שבאמת קיים, זה הפיקפוק עצמו. כשחושבים על זה, הוא היווה את הבסיס לסרט שנוצר שנים לאחר מכן בשם "המטריקס", כלומר הוא בעצמו היה המטריקס של עצמו.
יש רק בעיה אחת עם התהליך שהוא עבר והיא בעובדה שהוא חשב שהוא לא יכול לפקפק ביכולת המחשבה שלו, כשבעצם לא ברור מה מנע ממנו לעשות את זה בדיוק, מלבד אולי הפחד מהמחשבה שאולי גם הוא עצמו לא קיים? אפשר לקחת את המשפט שלו, לשנות אותו קצת ולגרום לכך, שגם עצם קיומו שלו, מוטל בספק. המשפט הוא בעצם הכותרת של הרשומה הזו: "אני חושב שאני חושב, משמע, אני חושב שאני קיים".
אם נחזור לתחילת הרשומה, נראה שהבחור עשה זאת, כנראה, משיעמום וכל מה שהוא רצה זה לגרום לעולם שהוא חי בו, להיות מעניין יותר. אז הנה לכם שיטה לגרום לעולם שלכם להיות מעניין יותר. להתחיל עם מה שדה קארט עשה, אבל לעשות את זה בצורה קצת אחרת, עם טוויסט. תתחילו לפקפק במה שאתם רואים, שומעים ובעיקר קוראים. אל תסתפקו בזה, תלכו צעד קדימה ותנסו לראות האם אפשר להסביר את הדברים בצורה אחרת מזו שאתם ובעצם העולם כולו מכירים. כדוגמה קטנה אפשר לקחת את הרשומה שלי על חלומות צלולים.
אמנם לא מדובר במשהו מדעי ולא בטוח שמדובר במשהו נכון אבל אתם תראו איך דברים שעד עתה לקחתם כמובן מאליו יתחילו להראות מעניינים יותר כאשר תעטפו אותם במחשבות ותהיות שונות ממה שהתרגלתם עד עכשיו.
הבחור היה כל כך משועמם בעולם בו הוא חי שהוא החליט לגרום לו להיות מעניין יותר (בעיניו לפחות). ההתחלה הייתה תמימה אבל אני משער שהוא לא ניחש לאן השיעמום ייקח אותו, ובטח לא שאותו יום משעמם במיוחד יגרום לכך שכולנו, מאות שנים לאחר מותו, עדיין נזכור אותו.
השיטה שלו הייתה מאוד פשוטה, הוא החליט לפקפק בכל דבר. כשאני כותב כל דבר, אני מתכוון לכל דבר, גם אם מדובר במשהו פיזי שמונח ממש מול עיניו. לא פעם אני אומר שעל מנת להאמין במשהו, אני רוצה לראות אותו בעיניים אבל לדה-קארט גם זה לא הספיק. הוא חשב שאפילו עיניו הרואות, בעצם מתעתעות בו והוא לא באמת רואה את מה שהוא רואה אלא מדובר ביציר המחשבה בלבד. כאשר הוא דיבר עם אדם כלשהו, מבחינתו הוא לא באמת מדבר איתו, הוא רק חושב שהוא מדבר איתו, בדיוק כמו השולחן מולם והכיסאות עליהם הם יושבים. הם לא באמת נמצאים שם, הוא רק חושב שהם שם.
התהליך נמשך עוד ועוד, עד שהוא הגיע לנקודה שבה הוא לא יכל להמשיך לפקפק. מדובר היה בעצם הפיקפוק שלו (או המחשבה במובן הזה). כלומר, הוא יכל לפקפק בכל דבר מלבד דבר אחד: יכולת הפיקפוק שלו (או המחשבה שלו), כל התהליך הזה הוביל לביטוי המפורסם: אני חושב, משמע אני קיים. כלומר כל עוד הוא יכל לפקפק במשהו, אותו המשהו לא באמת קיים, הדבר היחיד שבאמת קיים, זה הפיקפוק עצמו. כשחושבים על זה, הוא היווה את הבסיס לסרט שנוצר שנים לאחר מכן בשם "המטריקס", כלומר הוא בעצמו היה המטריקס של עצמו.
יש רק בעיה אחת עם התהליך שהוא עבר והיא בעובדה שהוא חשב שהוא לא יכול לפקפק ביכולת המחשבה שלו, כשבעצם לא ברור מה מנע ממנו לעשות את זה בדיוק, מלבד אולי הפחד מהמחשבה שאולי גם הוא עצמו לא קיים? אפשר לקחת את המשפט שלו, לשנות אותו קצת ולגרום לכך, שגם עצם קיומו שלו, מוטל בספק. המשפט הוא בעצם הכותרת של הרשומה הזו: "אני חושב שאני חושב, משמע, אני חושב שאני קיים".
אם נחזור לתחילת הרשומה, נראה שהבחור עשה זאת, כנראה, משיעמום וכל מה שהוא רצה זה לגרום לעולם שהוא חי בו, להיות מעניין יותר. אז הנה לכם שיטה לגרום לעולם שלכם להיות מעניין יותר. להתחיל עם מה שדה קארט עשה, אבל לעשות את זה בצורה קצת אחרת, עם טוויסט. תתחילו לפקפק במה שאתם רואים, שומעים ובעיקר קוראים. אל תסתפקו בזה, תלכו צעד קדימה ותנסו לראות האם אפשר להסביר את הדברים בצורה אחרת מזו שאתם ובעצם העולם כולו מכירים. כדוגמה קטנה אפשר לקחת את הרשומה שלי על חלומות צלולים.
אמנם לא מדובר במשהו מדעי ולא בטוח שמדובר במשהו נכון אבל אתם תראו איך דברים שעד עתה לקחתם כמובן מאליו יתחילו להראות מעניינים יותר כאשר תעטפו אותם במחשבות ותהיות שונות ממה שהתרגלתם עד עכשיו.
היה הראשון לגלות את המטריקס
השבמחק