מה קורה כשסינרגיה נגמרת

על זוגיות אפשר להסתכל בשני מובנים. שני חצאים שנפגשים ומשלימים לאחד או שני שלמים שמתחברים לסינרגיה.

לא משנה באיזו אסכולה אתם, זוגיות היא תמיד השתלבות במשהו גדול מאיתנו וברגע שאנחנו מכניסים את עצמנו לדבר כזה אנחנו מתחילים להתאים את עצמנו אליו, גם אם לא במודע. 

אחד המחקרים של פרופסור דן אריאלי, ניסה לבדוק את נושא המוטיבציה והתמריצים של העובדים. הוא מצא שוני בין עובדים בעבודה פיזית, כזו שדורשת שרירים, לבין אלה שעובדים בעבודה קוגנטיבית, כזו שדורשת שימוש בהרבה שכל. הוא מצא שעבודה שדורשת יכולת קוגניטיבית, המוטיבציה והתמריץ לא באו בצורה של כסף אלא דווקא בצורה של משמעות. ככל שהעובדים הרגישו שהם עובדים למען מטרה גדולה יותר, ככה היה להם הרבה יותר תמריץ ומוטיבציה לעבוד בה. אותו הדבר גם בזוגיות. אתה נכנס למשהו "גדול" עם משמעות גדולה וגם פה, ככל שתיתן לזוגיות הזו יותר משמעות, כך המוטיבציה שלך והתמריץ שלך יגדלו. 

עכשיו נשאלת השאלה, למה הכוונה במוטיבציה ותמריץ בכל מה שקשור לזוגיות. אז התשובה המתבקשת היא לתת יותר מעצמך, למען הצד השני ובעיקר למען שני הצדדים יחד. כלומר, ויתורים, פשרות, לא לעשות משהו שרצית, כן לעשות משהו שאחרת לא היית עושה וכדומה. אלה כמובן דברים שקורים כי אתה רוצה שיקרו, הרי נתת משמעות מספיק גדולה לזוגיות הזו, שאתה מוכן לעשות את מה שצריך על מנת שהזוגיות הזו תצליח.

ולכן, כאשר אתה נפרד מזוגיות, כלומר אתה זה שעושה את צעד הפרידה, פעולה זו תמיד תלווה בתחושת שיחרור ולפעמים אפילו הקלה. כאשר הפרידה קורית, יהיו אנשים שיקחו את תחושת ההקלה בתור הוכחה לכך שהפרידה הייתה צריכה לקרות. אני אומר שזו טעות להתבסס על התחושה הזו על מנת להוכיח לעצמנו שהפרידה הייתה צריכה לקרות כי התחושה הזו תגיע, לאור מה שכתבתי.

חשוב לומר שהתחושה הזו של ההקלה, לא באה במקום עצב, באסה ואולי אפילו כעס. היא נמצאת שם ברגעים האלה שפתאום אתה מוצא את עצמך עושה משהו שכבר המון זמן לא עשית ונזכר שפעם, לפני שהיית בזוגיות, מאוד אהבת לעשות את זה אבל זה התמוסס לו, כאשר הזוגיות, זו שנתת לה משמעות גדולה, התפתחה.