לאהוב את מה שיש, אבל מה לגבי מה שאין?

"איזהו עשיר השמח בחלקו", מכירים?

אם נאהב את מה שיש לנו, נחיה טוב יותר ובהרגשת סיפוק לעומת רדיפה אחרי הדבר הבא. אני מסכים עם הגישה שאם טוב לי עכשיו, אני אהנה מהטוב במקום להיות עסוק בלחפש משהו שאולי יהיה יותר טוב. זה נכון בזוגיות, זה נכון במקום העבודה וזה כנראה נכון בעוד תחומים. אבל מה עושים כאשר אין משהו (בתחום מסויים) להנות ממנו?

ניקח לדוגמה אנשים עם עודף משקל (רק לשם הדוגמה, ככה יהיה לי יותר קל להעביר את המסר, אין לי שום כוונה לפגוע או להעליב). הטיפול באנשים בעלי עודף משקל יכול להתחלק לשניים. הטיפול הראשון יהיה לעבוד איתם צמוד צמוד על מנת לגרום להם לרדת במשקל וכך הם ירגישו טוב יותר עם עצמם. הטיפול השני יהיה הפוך וזה לגרום להם להבין שמי שהם זה מספיק טוב וכך לגרום להם להרגיש טוב עם עצמם כבר עכשיו, ללא צורך בשינוי כלשהו. יש לא מעט מקרים בהם שיטת הטיפול השניה תוביל את אותם אנשים להוריד משקל, כמו בשיטה הראשונה וכך האדם ירוויח פעמיים.

לפעמים הרגשת החוסר, חזקה מכל הרגשות השובע (לאו דווקא בהקשר של אוכל הפעם). אנחנו כל כך ממוקדים בהרגשת החוסר, שיהיה לנו קשה להתמודד איתה. הרבה יותר קל להיכנס לדיכאון ולהיות "מסכנים" מאשר להתמודד עם אותו עניין ולגרום לעצמנו לפעול. הרבה יותר קל לשבת על הספה, כשהספורט היחיד שאנו עושים קשור לאצבע אחת ולהתלונן שהכרס שלנו זה בגלל הגנים, מאשר לשים את השלט על השולחן, לצאת החוצה ולהתחיל להזיז דברים אחרים מלבד האגודל.

אפשר להקביל את זה לכל בעיה שהיא. כאשר יש הרגשה שהכל בחיינו דבש מלבד תחום מסויים או לחילופין תחום מסויים אצלנו הוא מעולה מלבד נקודה מסויימת שלדעתנו אנחנו לא מספיק טובים בה, אנחנו נוטים להתמקד דווקא בחסר, בלא טוב, בפחות טוב וזה כמובן גורם לנו להרגיש פחות טוב וכך נוצר מעגל קסמים. מעגל קסמים שצריך לשבור. עכשיו נשאלת השאלה מה עדיף על מנת לשבור את מעגל הקסמים הזה. להתמודד עם הלא-טוב, להסתכל לו בלבן של העין ולטפל בנושא הזה, או לחילופין, להבין שיש בעצם רק דבר אחד שיחסית לשאר התחומים הוא לא טוב, להבין שזה מה יש ועם זה ננצח.